ונציה – המאהב האיטלקי שלך
אז כמו שקורה לכל אחד מאיתנו מפעם לפעם, מצאתי את עצמי ערב אחד לבד על מטוס בדרך חזרה לישראל, אחרי חופשה בת שלושה שבועות באיטליה. לקחתי איתי
אז כמו שקורה לכל אחד מאיתנו מפעם לפעם, מצאתי את עצמי ערב אחד לבד על מטוס בדרך חזרה לישראל, אחרי חופשה בת שלושה שבועות באיטליה. לקחתי איתי
פוסט שלם הקדשתי לעיר ונציה. הרעתי לה, מחאתי לה כפיים וצעקתי "בראבו!". כעת היא חוזרת אל הבמה לפוסט הדרן אחרון ובו כמה מילים על האנשים של
אני מנסה לשחזר איך מצאתי את עצמי בפירנצה פחות מחודש אחרי שחזרתי מהחופשה הגדולה באיטליה (לא שאני מתלונן או משהו). הרעיון המקורי היה בכלל אילת
ניו יורק – כרטיס ביקור מה זאת אומרת "אין לי כרטיס ביקור", שאל אותי פקיד ההגירה החתיך עם הנחיתה. איך אפשר לטוס לצורך ביזנס בלי
קראו לי קשיש, אבל הפעילות החביבה עלי בערב יום העצמאות היא לשבת בבית, להגיף את התריסים, לסגור את החלונות ולצפות בפול ווליום בטקס הדלקת המשואות.
זו היתה אמורה להיות משימה פשוטה יחסית. בני ברק של חמישי בערב מספקת המון הזדמנויות לצילום רחוב והיא נמצאת במרחק של כמה דקות נסיעה בלבד
גם השנה התעקשתי לבלות את פורים במסיבת הרחוב בכיכר המדינה בתל אביב, למרות שאני לרוב נמנע מאירועים הכוללים המוני אדם ומוסיקה חזקה. כשמסתכלים מהצד, המסיבה
אני יודע שאני כנראה היחיד בארץ בעניין הזה, אבל זה המקום לצאת מהארון: אני לא אוהב ללכת לים. חם שם, הכל מלא חול ומדוזות ובואו
עברו ארבע שנים מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן על סיור בפלורנטין ועל געגועי לקובי, הדמות המסוקסת ששיחק סמי הורי הצעיר בסדרה "פלורנטין" האגדית מהניינטיז. פלורנטין
מצטרפים לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה" ומקבלים עדכון במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
מצטרפים
לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה"
מקבלים
עדכונים במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
נהנים!
נהנים מתמונות ותוכן מעניינים מפעם לפעם. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.
