"אתם לא מכאן, נכון?", שאלה אותנו אחת העובדות במוזיאון ישראל לאחר שדיברנו איתה מעט. אני חושב שזה ביטא היטב את התחושה שלנו כשהגענו למוזיאון ישראל בירושלים. משהובמוזיאון ישראל עשוי נכון, החל במוכרת הכרטיסים השירותית בכניסה, דרך הארכיטקטורה והתערוכות ועד להיכל הספר בסוף, כך שהמוזיאון שהוא הכי "ישראל" והכי "ירושלים", נותן תחושה של קפיצה לאחד המוזיאונים השווים בחו"ל, וכל זה בנסיעה קצרה של 40 דקות מתל אביב באוטובוס או מא-אתיים שעות נסיעה ברכבת, אבל זה נושא לפוסט אחר.
להמלצות על התערוכות השוות של פסטיבל הצילום הבינלאומי בתל אביב>> | לתערוכות צילום נוספות
-
כמו מוזיאונים שווים בחו"ל
אני רוצה להמליץ על שלוש תערוכות נפלאות שראיתי במוזיאון. לא מדובר בהכרח בתערוכות צילום, אבל בכולן מוצגים צילומים, כך שאני מרגיש בנוח לפרסם אותן כאן בבלוג. אתם יכולים להגיע בשארית חג הסוכות (כניסה לילדים חינם!), אבל אם יש לכם אפשרות להגיע ביום חול, כנראה תיהנו יותר מהשקט ומהאווירה.
-
גם זה חלק מהרמה הבינלאומית: המקום מונגש לאנשים בעלי מוגבלות תנועה
"אולי, אולי לא" / איי וויווי (Ai Weiwei) | מוזיאון ישראל
איי וויווי הוא אמן סיני ופעיל זכויות אדם המרבה לעצבן את השלטונות בסין, שזה תמיד כיף. רבות מהיצירות שלו עוסקות בזכויות אדם, חופש דיבור, חופש אמנות והנפת אצבע משולשת (לפעמים הלכה למעשה) מול השלטון הסיני ומול מונומנטים מערביים מפורסמים. היצירה המפורסמת ביותר שלו היא אולם מלא בגרעיני חמניות שנראים אמיתיים מרחוק אבל למעשה עשויים חרסינה וצבועים במכוון ביד בשיטה מסורתית ולא באופן תעשייתי, כך שכל גרעין הוא יחיד במינו.
לאלו מאיתנו (אני!) ששואלים תמיד בתערוכות "אבל מה לכל הרוחות זה אומר?!", אל דאגה – לצד כל מיצב, יש הסברים מפורטים ותוכלו גם לקבל בכניסה למוזיאון מדריך-שמע (audio guide) בחינם עם הסברים וכמה סרטוני וידאו מגניבים, כמו סרטון בהילוך מהיר שבו רואים את תהליך פריסתם של 23 טון גרעיני החמניה במוזיאון.
-
עצים עשויים מגדמי עצים וברגי ברזל. אפילו הסיפור שמאחורי הטפט מרתק
התערוכה מורכבת מיצירות רבות, כמו למשל מיצב של עצים המורכבים מגדמים של עצים אמיתיים המוברגים בברגי ברזל, סלפי שצילם איי וויווי במעלית בזמן מעצרו ע"י השלטונות (תחשבו רגע כמה הזוי זה!), טפטים עם דוגמת מצלמות המעקב שהציבו השלטונות הסינים מעל ביתו של האמן, כשהן מעוטרות בסמל הציפור המצייצת של טוויטר וסרט קטן ולא נעים לצפיה של לזיז הנמר בגן החיות בעזה שכלוא בכלוב בגן החיות החרב ומחשב את קיצו לאחור (הנמר חולץ בסופו של דבר לדרום אפריקה ע"י ארגוני בעלי חיים).
-
אופסי, נפל | הפלת כד משושלת האן. המיצג עשוי קוביות לגו שאספו המעריצים, לאחר שחברת לגו סירבה לשתף פעולה
אפרופו חופש אמנות – תערוכה משותפת של איי וייויי ושל הצלם הישראלי מיקי קרצמן במוזיאון תל אביב, אשר היתה אמורה להציג צילומי פורטרטים של פלסטינים, נגנזה לפני שנתיים בנסיבות מסתוריות (או לפחותככה כתוב בהארץ).
-
כשהמיצג שלך הוא שטיח, גם המאבטח מסתובב בגרביים. ברקע: סלפי המעצר במעלית
-
גם המבקרים נדרשים לשמור על השטיח
אפשר לקרוא על התערוכה "אולי ואולי לא" בקישורים כאן, כאן וכאן ותוכלו כמובן גם לעקוב אחרי האינסטוש של איי ווי ווי.
התערוכה פתוחה עד ה-28 באוקטובר (מועד הסגירה ידחה ככל הנראה לתחילת דצמבר – בדקו במוזיאון)
-
חרסינה בעבודת יד בסגנון מסורתי | איי וויווי במוזיאון ישראל
-
מצלמות המעקב שהציבו הסינים מעל ביתו, הפכו ביחד עם הציפור של טוויטר לטפט מרהיב
-
אצבע משולשת, ליטרלי
מיכה בר-עם: 1967 | מוזיאון ישראל
בתור סאקר אמיתי של פוטו ג'ורנליזם, התערוכה של מיכה בר-עם 1967 ריתקה אותי. מיכה בר-עם הוא מחלוצי הפוטו-ג'ורנליזם של ישראל, זוכה פרס ישראל לצילום והישראלי היחיד שחבר בקואופרטיב הצילום מגנום היוקרתי. התערוכה דוגמת לקט מצילומיו לשנת 1967, והיא מציגה צילומים ציבוריים ואישיים בשגרה ובחירום.
בין הצילומים האישיים ניתן לראות את התמונה מהרגע המכריע של לידת בנו של בר-עם, תמונות של החתול יעקב ותצלום של ארגז תחמושת ישן שמשמש ילד (גם הוא בנו של בר-עם?) כארגז צעצועים. בין התצלומים הציבוריים אפשר לראות תמונות של רבין, בגין ומשה דין, תמונת חייל שלצווארו מחרוזת קליעים (לעוד מישהו היה בבית ילדותו תרמיל של פגז, אשר שימש כאביזר נוי ומתקן למטריות?), תמונה של הפגנת חרדים המונית, תצלום של החזרת שבויים סורים ועוד תמונות חזקות שמעבירות את רוח התקופה. המבקרים (שובהארץ), יגידו שהתערוכה נקיה מדי וכתערוכה שמתעדת את שנת 67, נעדר בה הכיבוש והדילמות שהוא הציב.
-
חייל ליד הכותל המערבי, ירושלים, יוני1967 | צילום: מיכה בר-עם
שימו לב שמדובר בתערוכה צנועה וקל לפספס אותה אם לא מחפשים – אל תתנו לזה לקרות! ניתן גם לרכוש את ספר התערוכה בחנות המוזיאון (ברור שקניתי – 150ש"ח כמדומני).
התערוכה"מיכה בר-עם: 1967" פתוחה עד ה-23 באוקטובר.
כלבים וחתולים | מוזיאון ישראל
תערוכה מהממת באגף הילדים והנוער המוקדשת לכלבים ולחתולים וכוללת עשרות רבות של ציורים, צילומים, קטעי וידאו מצחיקים מהאינטרנט, סרטון שלהחתול של סיימון (ר' וידאו בתחתית הפוסט) , פאזלים ועוד – בחלק מהיצירות אפשר לגעת ולשחק. התערוכה עוסקת בכלבים וחתולים בינם לבין עצמם, האחד עם השני ובקש המיוחד שלהם איתנו, החיות על שתיים. התערוכה מחולקת לאיזור של כלבים ולאיזור של חתולים, אבל גם מפגישה בין המינים, כי למה לבחור, אם אפשר גם וגם? תערוכה יפה, מהנה ומומלצת בחום.
התערוכה"כלבים וחתולים" פתוחה עד אפריל 2018
-
מתוך התערוכה: יצירות של נטע לאופר, מהסדרה "black beauty"
-
תערוכת כלבים וחתולים במוזיאון ישראל: המונה ליסה של Philippe Geluck
-
תצטרכו להאמין לי שמדובר בצמר פלדה על קרטון. יצירה של גל וינשטיין בתערוכת "כלבים וחתולים" במוזיאון ישראל.
אם גם אתם ביקרתם בתערוכות במוזיאון ישראל, אשמח לקרוא בתגובות כאן למטה על החוויות שלכם – אתם מוזמנים גם להעלות תמונות. אם אהבתם את הפוסט ומצאתם אותו מועיל, יעזור לי מאוד אם תשתפו (שנאמר: sharing is caring).
טיפ גישה למוזיאון: ניתן להגיע למוזיאון בקלות בקו 100 של אגד, שיוצא מחניון הנתיב המהיר בשפירים. לחניון ניתן להגיע בחינם בשאטלים מתל אביב.
למי ששרד עד כאן – קבלו את החתול של סיימון:
