אני יוצא מהמלון שלי בשכונת דה-ברחן (De Bergen) באיינדהובן בשעה שמונה לפנות בוקר, כדי ללגום אספרסו של שחרית עם מיכל, בקפה לוציפר. בחוץ חושך מצרים, פרט לנורות הכריסמס שעדיין תלויות על העצים, למרות שכבר אמצע ינואר. החופשה האחרונה שלי בהולנד היתה מזמן, בעידן של טלפון-קווי ומצלמות פילם, כך שלא זכרתי
עדכונים אחרונים בבלוג הטיולים והצילום "המצלמה מוסיפה חמישה קילו". רוצים עוד? מוזמנים להשתמש בתפריט העליון או לצלול לארכיון של "המצלמה מוסיפה".
איינדהובן היא לא יעד תיירותי קלאסי למטייל הישראלי, אבל אם אתם חיים ונושמים עיצוב וחדשנות — איינדהובן היא יעד אלטרנטיבי
תערוכת "עדות מקומית" לצילום עיתונות מקומי, מהווה עבורי את אחד מרגעי השיא של השנה בצילום הישראלי. במדינה בה קשה לעמוד
הייתי צריך להסדיר את הנשימה אחרי הסיור המקדים הבוקר בפסטיבל הצילום בתל אביב, שעוסק השנה בנושא פנטזיה. כמו ילד בחנות
האם אפשר לצאת לחופשה עירונית קצרה ולא לחזור הביתה עם הלשון בחוץ? הפנטזיה שלי היא לצאת לחופשה של כמה חודשים במקום אחד, להתמקם באיזה כפר אקזוטי, להוריד הילוך, לנהל…
גם כשאני בחו"ל וגם בארץ – אני קודם כל צלם, ולכן משתף מדי פעם כאן בבלוג פרויקטי צילום אישיים שלי. אתם מוזמנים להכיר את פרויקט "תמונות פרטיות" לעידוד דימוי גוף חיובי בגברים, את פרויקט "ביסים נעים להכיר" לנראות בי, פאן ופולי-סקסואלית או סתם את צילומי כריכת הספר גינת אגוז.
מצטרפים לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה" ומקבלים עדכון במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
מצטרפים
לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה"
מקבלים
עדכונים במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
נהנים!
נהנים מתמונות ותוכן מעניינים מפעם לפעם. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.
