וילנה - יעד מפתיע לחופשה זולה באירופה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו

שורשים וצמרות עצים – חופשה בוילנה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כפפות. לו רק היו לי כפפות. השעה חמש ומשהו בבוקר, קפוא בוילנה ואין נפש חיה ברחובות. אולי הקדמנו? המונית הורידה אותנו זה עתה בנקודת המפגש על הגשר, הרחק ממרכז העיר, ונסעה לדרכה. ואנחנו מחכים כאן כמו איזה שני משוגעים ותוהים אם הם בכלל יגיעו. דממת מוות על הגשר, הטמפרטורה בחוץ היא מינוס 2 מעלות ואני מבין שלא התלבשתי מספיק חם לדבר הזה – זה קורה בכלל? השחר מתחיל לעלות ונדמה לי שאני שומע קול של מכונית מתקרבת. אני קפוא מבחוץ אבל חמים ומאושר מבפנים – זה קורה!

רגע, אני אחזור בהמשך הפוסט לרגע הקפוא והמאושר הזה בחופשה בוילנה, אבל בואו נחזור רגע להתחלה, לשורשים.

מסתבר שזה לא טיול שורשים בליטא

התרגשתי לצאת לטיול שורשים בליטא, מקום הולדתו של סבא. אבל גם כשאבא שלי תיקן אותי ("סבא הגיע מדווינסק ולא מוילנה, שזה בלטביה ולא בליטא"), עדיין שמחתי מאוד להגיע לחופשה בוילנה, המציעה שילוב של עיר גדולה, טבע, אוכל טוב וגם היסטוריה ומורשת יהודית נוכחת. הגענו לחופשה בוילנה בהרכב של 5 בלוגריות, לסיור שארגנה מיכל בן ארי מנור מהבלוג "רואה עולם", העוסקת בשילוב בלוגרי טיולים בזירת התיירות העולמית, ובאדיבות לשכת התיירות של וילנה ו- Go Vilnius.

 

קווידיץ' והזכות לגדל חתול: סיור ב-אוז'ופיס, רובע האמנים של וילנה

התמקמנו במלון Artagonist, מלון בוטיק חמוד במיקום מעולה, עם דגש על אמנות שמתחילה בציור קיר ענקי של גבר דמיוני המשמש כפרזנטור של המלון, ומסתיימת ביצירת אמנות יחודית בכל חדר. אני ישנתי בחדר עם ענף גדול מרחף מהתקרה. נראה לי שמדובר במטאטא קווידיץ' – תשפטו בעצמכם.

מלון Artagonist וחדר הקווידיצ'
מלון Artagonist וחדר הקווידיצ'

 

אוז'ופיס נמצאת מהעבר השני של הנהר, ברובע היהודי הישן אשר הפך אחרי מלחמת העולם למוזנח ונטוש, והזמין אליו אמנים ואנשים בשולי החברה. כיום האיזור משופץ בחלקו, אך מרוכזים בו עדיין אמנים רבים, חלקם בצורה ממוסדת וחלק פחות. אוז'ופיס מלאה באמנות רחוב: ציורי קיר, מיצבים ופסלים קטנים וניתן לשוטט בה כמה שעות ולבקר בסדנאות האמנים.

לפני עשרים שנה הכריזה אוז'ופיס על עצמה כרפובליקה עצמאית עם חוקה משלה המתמקדת בזכויות האדם, הכלב והחתול. את החוקה ניתן לראות באוז'ופיס על גבי לוחות ענק בשלל שפות (כולל אידיש) ויש בה תקנות כמו: "לכל אדם הזכות למות, אבל זו לא חובה" או "חתול אינו מחוייב לאהוב את בעליו, אך עליו לסייע לו בשעת צרה". כיום, כמו בהרבה מקומות בעולם, חלק מאמנות הרחוב מתמסדת ובין הבתים הישנים והמתקלפים, צצים בתים משופצים ומשוחזרים, ההופכים למבני יוקרה המאיימים לדחוק את האמנים החוצה (פלורנטין של וילנה?).

אוז'ופיס - בניין מועמד לפינוי-בינוי ומשמאלו בניין משופץ
אוז'ופיס – בניין מועמד לפינוי-בינוי ומשמאלו בניין משופץ
החוקה של אוז'ופיס באידיש
החוקה של אוז'ופיס באידיש

 

שורשים מתוקים – מסעדת שף ב-אוז'ופיס, וילנה

ואם כבר מדברים על שורשים או אמנות באוז'פיס, זה המקום לספר על ארוחת ערב חווייתית במסעדת הגורמה Sweet Root, שבה האירוח וכל אחת מהמנות הרבות הן יצירת אמנות של מרכיבים, טעמים ואסתטיקה. המטבח הפתוח נמצא בכניסה למסעדה, כך שניתן לראות את הצוות עומל על כל מנה בריכוז רב, כשכל גרגר מונח במקומו עם פינצטה. הצוות מתואם ועובד יחד על כל מנה כמו בריקוד מתוזמר, והכל בשקט ובאווירה מבודחת ונעימה. מסעדה שבה ניכרת התשוקה של כל אחד מאנשי הצוות לעבודתו שלו.

טבחים במסעדץ sweet root, וילנה
ניכרת התשוקה של כל אחד מאנשי הצוות לעבודתו שלו.

 

המסעדה היא מסעדת slow food, שמגישה מנות הכוללות אך ורק מרכיבים מקומיים, החל בפטריות ליטאיות, דרך פירות יער ועד לשורשים ועשבים עונתיים שאפילו המקומיים לא מכירים. המנות מגיעות בהפתעה, שכן התפריט של המסעדה לא כולל את רשימת המנות, אלא רק רשימת מרכיבים בתפזורת. המנות הן מנות ביס והן מגיעות לאט (מאוד!), כך שלא מרגישים כבדות בשום שלב, ותמיד יש מקום לעוד אחת מהמנות הזעירות, שלא מפסיקות להגיע.

סוויט-רוט היא מסעדת גורמה, אבל בכלל לא מעונבת. הארוחה נמשכת כ-3 שעות (אמרתי סלואו-פוד!) ומומלצת בחום לפודיז שאוהבים אוכל גורמה איטי שמגיע בשפע, אבל במנות קטנות. לא מומלץ למי שנבהל מקינוח חלומי המכיל גלידה, פטריות וארטישוק ירושלמי (זה מעולה – איי קיד יו נוט!). המחיר לסועד: 75 יורו (כמעט כמו בתל אביב) – לא יודע מה לאמנים של אוז'פיס יש לומר על זה…

הכנת המנות במסעדת sweet root, וילנה
יצירת אמנות של מרכיבים, טעמים ואסתטיקה
הכנת המנות במסעדת sweet root, וילנה
לחם בחמאת הבית כמנת פתיחה

 

העיר העתיקה של וילנה

לסיור המורשת היהודית אגיע בהמשך, בינתיים אנחנו מגלים שהחופשה בוילנה נפלה בדיוק על השבוע הנוצרי הקדוש. אמנם אין בוילנה תהלוכות ססגוניות כמו בשבוע הקדוש בספרד, אבל בהחלט אפשר לראות את ההמונים מגיעים לכיכר הקתדרלה רחבת הידיים, כדי לקנות ענפי צמח מקומי איתו הם מגיעים אל המיסה כמיטב המסורת ביום הראשון של הדקלים (רק שאין דקלים באיזור).

מתקבצים להאזין לדרשה של הכומר

 

מוכרים וקונים צמחים מקומיים ומגיעים איתם למיסה:

זכינו לטייל בעיר העתיקה עם שתי מדריכות שונות, ומעבר להסברים ולנקודות העניין שעברנו בדרך, היה מרתק לשמוע אותן מספרות קצת על עצמן, על המאבק לדמוקרטיה ועל החיים לפני ואחרי נפילת החומות. הייתי נער כשהתרחשה ההיסטוריה הזאת, אבל מעולם לא יצא לי לשמוע בגוף ראשון סיפורים אישיים על נפילת החומות, על הקשיים שהביא המעבר החד לכלכלה קפיטליסטית ועל הכבוד שיש לדמוקרטיה, בקרב אלו שחיו בעבר תחת שלטון טוטליטרי. כשאנחנו חולפים ליד הארמון הנשיאותי אנחנו מבינים שהנשיאה הנוכחית מסיימת בימים אלה את הקדנציה השניה שלה. "החוק מאפשר רק שתי קדנציות. מעבר לזה – זו לא דמוקרטיה", אומרת המדריכה שיודעת לזהות דיקטטורה כשהיא רואה אותה, ואנחנו שותקות במבוכה…

"על הכבוד שיש לדמוקרטיה, בקרב אלו שחיו בעבר תחת שלטון טוטליטרי."

הטיול בעיר העתיקה של וילנה נינוח ונראה שלמרות שמדובר בעיר בירה, המרכז שלה שקט ואין בו המוני אנשים, אולי זה כי הגענו לשם בתחילת האביב לפני עונת התיירות, כשעדיין קר בחוץ, ואולי זה כי אנחנו נמצאים בתקופת הלבלוב ההיסטורי של וילנה, שרק מתעוררת מתרדמה ארוכת שנים. יש שלוש רשתות של "קפה אמיתי" בליטא (Cafeine, Huracan Cafe, Vero Cafe) אבל אם בא לכם משהו מתוק, הסניף של Sugamour המקומי הוא המקום בשבילכם – מדובר בפטיסרי שלא היה מבייש את צרפת. זה רק נדמה לי או שכל הזמן אוכלים בטיול הזה?

SUGAMOUR – פטיסרי שווה בוילנה

 

השוק של וילנה – השמיר הוא המלך

אחת האטרקציות המעניינות בעיר העתיקה היא שוק Hales, בו ניתן למצוא הכל, החל מפרחים, דרך בגדים ועד למלפפונים מוחמצים ומיני לחמים ונקניקים. אנחנו מנצלים את מסעדות הפועלים שבמקום כדי לטעום את מנת הדגל הליטאית: צפליני – מחית תפוחי אדמה אפויה עם מילוי של בשר או גבינת קוטג'. על הדרך חייבים קצת מרק בורשט, כרוב ממולא וכיסונים. האוכל המזרח אירופאי אולי אפור, אבל טעים מאוד ומה שלא יהיה – הוא מגיע עם מנה גדושה של שמיר.

תמונה של צפליני בשר
צפליני – עשוי להכיל שמיר

וילנה היהודית

המדריך שלנו לסיור המורשת היהודית הוחלף ברגע האחרון וכך זכינו בסיור של דניאל גורביץ, הבעלים של חברת Jerulita – Emotional Travel (פייסבוק). דניאל נולד בליטא, עלה לישראל בנעוריו וכיום חי בליטא עם משפחתו. מעבר לידע שלו על ההיסטוריה היהודית של המקום, האפשרות לשמוע את ההסברים על ההיסטוריה ועל הווה של היהודים בליטא מאדם ישראלי-ליטאי, הפכה את הסיור למיוחד במינו.

רחוב היהודים

 

את הסיור עם דניאל התחלנו, איך לא, במסעדה והפעם: מסעדת הבייגלז היהודית הצמודה למרכז הקהילה היהודית של ליטא, שבה אכלנו מרק עם קניידלך ובייגל עם לקס, לצלילי מוסיקה ישראלית חרישית. במסעדה הקשבנו להסברים של מייסדת מרכז הקהילה היהודית, פאינה קוקליאנסקי, אישה מרשימה שמספרת לנו על קהילה יהודית מקבלת ומכלילה, אשר מונה כמה אלפי חברים ומאפשרת חיי קהילה, ממש לא רק בהיבט הדתי. לפני שאנחנו יוצאים אנחנו מספיקים לשמוע על העלויות הגבוהות של תעודת כשרות למהדרין. ברקע אמיר דדון שר: מתי אלמד לבחור נכון.

דניאל שופע ידע וכשאנחנו מטיילים איתו הוא עוזר לנו לדמיין את האיזור היהודי של פעם, עם הסוחרים ותלבושות החרדיות. אנחנו מבקרים במקום בו שכן ביתו של הגאון מוילנה וממשיכים לסייר באיזורי הגטאות של וילנה. כשמסתובבים עם מדריך מקומי, נחשפות כל מיני אנדרטאות שמנציחות את המורשת היהודית, שלאו דווקא הבחנו בהן קודם. דניאל מספר על הרצון של המקומיים להטמיע את ההיסטוריה והתרבות של יהודי וילנה כחלק מהנרטיב הכללי של וילנה, ומציין שהשנה הבאה הוכרזה כשנת הגאון מוילנה.

פסלו של הגאון מוילנה. ברקע – מבנה נטוש על חורבות בית הכנסת (כיום אתר חפירות אריכאולוגי)

 

יש משהו מעודד ברצון ממוסד להנציח את ההיסטוריה היהודית של ליטא, מבלי להסתיר או להטיל את האשמה על גורם אחר. לגבי אנטישמיות, אנחנו מבינים מדניאל שהמצב בוילנה טוב יחסית, אבל הוא גם מזכיר שאנטישמיות עדיין נוכחת, גם אם בצורה מעודנת, בקרב ליטאים ממעמדות שונים..

רגע, היה גם טבע בחופשה בוילנה!

איזה מזל שלא אני ארגנתי את החופשה בוילנה, אחרת לא היינו יוצאים מהעיר ולא הייתי מגלה שבמרחק נסיעה קצר מוילנה שוכן הכפר טרקאי, כפר של קראים (כן כן – הקראים שלנו, עם בית כנסת והכל), על גדות אגם גאלבה. טרקאי מתאימה לטיול יום רגוע עם אוכל קראי (אכלנו סוג של סמבוסק ושתינו שיכר כלשהו בטעם יגר וסירופ שיעול), או כאתר resorts לחודשי הקיץ. בקיץ האגם מתאים לרביצה, לשחיה, טיולי הליכה, קטיף פירות ולספורט מים. עבור מי שמגיע כמונו בטיסות של wiz ליומיים וחצי – נסיעה לטראקאי היא אתגר מעט שאפתני, אבל אם אתם בוילנה למעט יותר זמן או כחלק מטיול משפחתי ארוך – בהחלט כדאי לקפוץ.

טרקאי

כמו איזה שני משוגעים

אז מה קרה באותו רגע קפוא של לפנות בוקר איתו פתחתי את הפוסט? למרות שחשבתי לרגע שנפלה טעות, ושזיוה ואני סתם קופאים כמו איזה שני משוגעים בפאתי העיר בשעות שלפני הזריחה, הם הגיעו. רכבים הגוררים סל ענק והרבה ציוד שיהפכו בעוד כמה דקות לכדור הפורח שלנו. במקום התקבצו מלבדנו גם זוג גברים ספרדי וזוג ברזילאי, אותם נידבתי לסייע בהכנות, כי עם כל הכבוד, לא היה מצב שאוציא את הידיים הקפואות שלי מהכיסים בקור של מינוס שתי מעלות.

אחרי שהגענו לגובה מקסימלי ואחרי שהפשרתי את הידיים מתחת למבער של הכדור, הגיע הזמן שלנו לצפות בנוף וליהנות. יש משהו מרגיע בטיסה השלווה והאחידה של הכדור, כמעט מדיטטיבי, ולנו ניתנה האפשרות לראות את וילנה מלמעלה ואז את הנהרות, היערות והכפרים שמקיפים אותה, ולחשוב על החופשה האינטנסיבית בוילנה שעברנו יחד, קבוצת הבלוגריות מישראל.

אמנם לא מצאתי את השורשים שלי בוילנה, אבל בשלב הזה של הטיסה אני בהחלט יכול להסתכל קדימה ולראות מלמעלה את צמרות העצים. לרגעים, כשנחה על הטייס הרוח (תרתי משמע), הוא גם הוריד את הכדור לגובה הצמרות, כדי שנוכל לחוש אותן. אחרי הנחיתה יסבירו לנו למה מי שטס בכדור פורח נחשב לבן אצולה, ואחרי טקס מביך נקבל זיוה ואני בכתב את התואר הדוכס והדוכסית מוילנה.

ככה זה נראה מלמעלה:

מתרוממים בוילנה

 

משפט לסיכום החופשה בוילנה

מועדי הטיסות לוילנה מאפשרים להגיע לחופשה בוילנה של יומיים וחצי, שיכולים להיות די והותר למי שמחפש כמה ימים רגועים בעיר נינוחה, עם בתי קפה, מסעדות ואמנות, אבל יכולים להיות מאוד איטנסיביים אם מבקשים לחקור אותה ואת הסביבה הקרובה לעומק. הוילנאים התגלו כאנשים נחמדים וחמימים ("אנחנו הים תיכוניים של הבלטיות, הם מעידים על עצמם) ושמחתי ללמוד שמצב הקהילה הלהטבי"ת של וילנה איננו גרוע כפי שקראתי באינטרנט לפני הנסיעה, ושאפילו מתקיימים בה מצעדי גאווה, אשר נתקלים בפחות ופחות התנגדות לאורך השנים. וילנה היא לא אחת מערי התיירות המפורסמות שבהן, אז אולי דווקא עכשיו זה הזמן לאתר אותה על המפה ולהכניס אותה כיעד טיול בפני עצמו, או כחלק מטיול ארוך בליטא.

שלכם,
עפר קידר
הדוכס מוילנה


פינת התכלס: אטרקציות בוילנה, מסעדות, מלונות וטיסות לוילנה

  • טיסות לוילנה – יש טיסות של Wiz בימי שבת ושלישי.
  • מלון מומלץ בוילנה: Artagonist
    מלון בוטיק במיקום מושלם בעיר העתיקהשל וילנה. החדרים מעט קטנים, אבל כל היתר נפלא, כולל ארוחת בוקר שווה ובבקרים בהם יצאנו לפנות בוקר, ארזו לנו ביוזמתם ארוחת בוקר בשקית. לפעמים הדברים הקטנים האלו עושים את כל ההבדל.
  • מסעדת  Sweet root (כ-75 יורו לסועד)
    ארוחת גורמה הנמשכת 3 שעות שכוללת לא מעט מנות ביס קטנות מרכיבים מקומיים. אין תפריט ולא ניתן לבחור מנות. בקשות מיוחדות (ללא גלוטן, צמחוני וכד') יש לבקש בעת ההזמנה ולפחות כמה ימים מראש.
  • בית הקפה והפטיסרי Sugarmour
  • דניאל גורביץ – הדרכה בוילנה, ליטא בכלל והמדינות הבלטיות: Jerulita – Emotional Travel (פייסבוק)
  • כדור פורח – Ballooning.LT – ממליץ בחום, בזכות האווירה הטובה ותחושת הבטחון.

וילנה מפות עם נקודות שהופיעו בפוסט חופשה בוילנה (וגם כמה שלא…):

הייתם בוילנה ומחפשים חופשה זולה ביעד יפה ומעניין? נסו את פוזנן, פולין.


תודות וגילוי נאות:

תודה למיכל בן ארי מנור מהבלוג "רואה עולם" על ההזמנה לחופשה בוילנה וללשכת התיירות של ליטא ול- Go Vilnius על האירוח המושלם. לחופשה בוילנה הוזמנתי מטעם לשכת התיירות של וילנה – כל הדעות בפוסט הן שלי בלבד.


רוצים לקרוא על החופשה בוילנה מנקודת מבט אחרת? מוזמנים לפוסטים של חברותי לנסיעה


זה הקליפ שעלה לי בראש

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נראה לי שהפוסטים האלו ימצאו חן בעיניך:

קובה - המצלמה מטיילת | המצלמה מוסיפה חמישה קילו

וזאת ידידי, היא קובה

"בונז'ור מסייה, אנחנו משדרגים אותך", אמרה הדיילת בצרפתית כשעליתי למטוס מפריז להוואנה והפנתה אותי לכיוון המחלקה של הביוקר. אני חושב שלא יכלתי למצוא דרך קיצונית יותר להתחיל טיול בחצר האחורית של קובה,

להמשך הפוסט>>

מה דעתך על הפוסט?

כתיבת תגובה

המצלמה מוסיפה חמישה קילו - בלוג הצילום של עפר קידר

מצטרפים

לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה"

מקבלים

עדכונים במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!

נהנים!

נהנים מתמונות ותוכן מעניינים מפעם לפעם. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.