אני מנסה לשחזר איך מצאתי את עצמי בפירנצה פחות מחודש אחרי שחזרתי מהחופשה הגדולה באיטליה (לא שאני מתלונן או משהו). הרעיון המקורי היה בכלל אילת או ליתר דיוק: בית-ספר שדה אילת. ובאמת, כאשר משקללים את הרצונות והתקציב של כל אחד מעשרים בני המשפחה שהיו אמורים להצטרף לחופשה – אני מבין למה לינה באכסניה באילת נשמעת כמו פתרון מצוין לאדם הסביר.
א-מ-מ-ה, לא תמיד אני עונה על ההגדרה המילונית של "האדם הסביר". גם במרום שנותי, צמד המילים "בית ספר" מעוררים בי אי נוחות, והמילה "שדה" מזכירה לי את המקום שממנו מגיעים תותים טריים אותם מגישם בארוחת הבוקר במלונות מפנקים באמת, כלומר מלונות שאינם אכסניה או בית ספר שדה. ובכל מקרה – לתפיסתי, שדה הוא לא מקום שבו אנשים אמורים לישון.
טו מייק א לונג סטורי שורט, בוקר קריר אחד מצאתי את עצמי ביחד עם כל החמולה בנתב"ג, ואחרי ששוב נבחרתי באקראי לעבור בידוק בטחוני מורחב במכשיר השיקוף הפולשני (תזכורת לעצמי: בחר בתחתונים אופנתיים יותר לטיסה הבאה!) ואחרי טיסה נוחה באופן מפתיע של איזי ג'ט – הגענו לפירנצה.
נטו, היינו בפירנצה שלושה ימים ואני מרגיש שרק טעמנו את העיר על קצה המזלג. במיוחד אני, שסירבתי לקום לסיורי הבוקר (בכל זאת, חופשה). ממה שהצלחתי להתרשם – העיר מהממת! החל מפסל דוד ועד לאחרון הפריטים בחלונות הראווה המוקפדים של חנויות המעצבים במרכז העיר.
-
פעם ראשונה שלי בחליפת דולצ'ה וגבאנה
לא רק העיר עשתה עלינו רושם טוב, גם האנשים של פירנצה היו נפלאים. המלצרים, בעלי חנויות הג'לאטו וכל מי שנתקלתי בו היו אדיבים וחמים, כך שאפילו אני שאינני מדבר עם זרים, מצאתי עצמי משוחח איתם. אני חושב שהשיא היה כשהמלצרית במסעדה ראתה את האחיין הקטן שואב ספגטי בקול, כשרוטב העגבניות ניתז לכל עבר. אם חששנו לרגע שהיא תנזוף בנו (טראומה מ-ציריך), הרי שהמלצרית רק ספקה כפיים בהתרגשות, חייכה חיוך רחב ואמרה לו: "איזה יופי, ממש איטלקי אמיתי!". אני חושב שבמילים אלו אפשר לסכם את החופשה בפירנצה: איזה יופי – עיר איטלקית אמיתית!
בטיולים באיטליה ביקרתי בונציה, משם המשכתי לדולומיטים ואז לרומא. אוהבים לטוס למקומות רחוקים? מוזמנים לצלול ולקרוא על טיולים נוספים בחו"ל
