סיפורי רהט – לילות רמדאן בעיר הערבית השניה בגודלה בארץ

תבליני טייבה ומבחן נחשי הגומי

רהט – שעה לפני שבירת הצום, וחנות "תבליני טיבה" מתמלאת קונים המגיעים להשלמות אחרונות לקראת ארוחת האיפטאר הלילית. איימן נכנס למקום עם שניים מילדיו, כשהוא חמוש ברשימת הקניות שהכינה לו אישתו ומביט בחיוך בקבוצה שלנו. "תרשמו שאצלנו האישה אולי מכינה את הרשימה, אבל הגבר הוא זה שיוצא עם הילדים לעשות את הקניות", הוא זורק בחיוך ומייצר באחת אחוות-מילואימניקים גברית בינו לבין הגברים הנשואים בקבוצה שלנו, שמביטים אליו ומהנהנים בהבנה. זו היתה ההתחלה של הסיור שלנו ברהט, במהלכה נושא חלוקת התפקידים המגדרית עלה לא פעם.

איימן ניגש לקניות שלו ואנחנו משתכרים מריחות התבלינים שבחנות ומתפעלים ממוצרים כמו גבינת לַבַּנֶה מיובשת, אשר רק אוכלוסיה מסורתית שהיתה רגילה לחיות ללא מקררים חשמליים יכולה להמציא. אריזות הסחורה שבחנות נראות כאילו הגיעו ממחוזות רחוקים ובכל מקרה שונות מאוד מהאריזות המוכרות לי מה-אמ:פמ השכונתי בצפון הישן של תל אביב.

לפני שהם עוזבים את המקום, הילד הצעיר ביותר של איימן שואל אותו בערבית אם אני צם, ואחרי שאיימן מבטיח לו שאני לא צם אפילו ביום כיפור, הילד ניגש אלי עם שקית נחשי הגומי שלו ומציע לי להתכבד. כדוד גאה לאחיינים קטנים אני יודע שכל אחד יכול להציע קפה לאדם זר, אבל לחלוק את שקית הממתקים שלך עם אדם שזה עתה פגשת – זו כבר מחווה שמעידה על רוחב לב אמיתי.

גן עדן קריספי של סוכר ושמן עמוק ברהט

את הסיור שלנו מדריכה אלהאם אלכמלאת. כבר במבט ראשון ניתן לראות שאמנם מדובר באישה מסורתית מאוד, אבל עם טוויסט אופנתי משלה, שרק מרמז על כך שמדובר באישה לא שגרתית.

אלהאם מסבירה לנו על מנהגי החג ולוקחת אותנו לראות הכנה של קטאייף, מעין פנקייק מסורתי לחודש הרמדאן, שעוד נגיע אליו ונטעם ממנו בהמשך הסיור. בינתיים אנחנו טועמים עוואמה – גן עדן קריספי מתוק המטוגן בשמן עמוק.

השמש כמעט שוקעת ואנחנו עוברים דרך השוק שנמצא בשלבי סגירה אחרונים לקראת סיום הצום וארוחת האיפטאר. אנחנו מספיקים לבקר בחנות כלי בית, חנויות בגדים ומתעכבים ארוכות, איך לא, בחנות ממתקים מקומית.

אלהאם אלכמלאת

מהשוק אנחנו יוצאים לסיור באוטובוס וזוכים להכיר עוד קצת מרהט המקושטת באורות מנצנצים לכבוד הרמדאן, אבל בעיקר את המדריכה אלהאם אלכמלאת, אישה מוסלמית ואמא לארבעה ילדים. אלהאם אישה משכילה מעניינת ורהוטה, בוגרת קורסי יזמות של מעוף וחברה בפורום החברתי של מרכז אדווה. אילהאם מצליחה לדבר באותה התלהבות גם על המסורת הבדואית וגם על הביקורת שיש לה על החברה הגברית הבדואית ועל המעסיקים היהודים.

אלהאם מדברת איתנו על פערי תרבות המפריעים לנשים בדואיות להשתלב במקומות עבודה ועל נשים שמחפשות עצמאות כלכלית בתוך המסגרת המסורתית, באמצעות השכלה ויזמות בעיקר בתחום התיירות, תחום בו ניתן לעסוק מבלי לצאת מהעיר. למרות הביקורת הקשה שסופגות אותן תיירניות בדואיות, אנחנו שומעים מאילהאם על נשים שמוצאות פתרונות יצירתיים המאפשרים לנשים מסורתיות להצליח בעסקים ולהעצים נשים אחרות. דוגמה לפתרון כזה הוא בית קפה (אחד!) המאפשר לנשים לקיים פגישות עבודה ברהט, דבר לא מקובל אשר גרם לנשים להרחיק עד באר שבע כדי להיפגש.

אם לשפוט מהסיפור של אלהאם, נראה שברהט יש סימנים של שינוי אותו מובילות נשים למען הנשים ברהט. יהיה מעניין לראות את התוצאות של השינוי הזה לאורך זמן, ואם הגברים ישכילו לא לעמוד בדרכן של אותן נשים פורצות דרך, אני מאמין שהחברה הבדואית כולה תצא נשכרת.

סדנת קטאייף אצל ג'ולייט ברהט

המואזין אומר את דברו – והצום נשבר באופן רשמי. היא מקבלת את פנינו בחיוך רחב בפתח ביתה, מברכת כל אחד מאיתנו לשלום ולוחצת את היד לנשים שבינינו. זה מדהים לפעמים כמה דמיון יש בין מנהגים דתיים של מוסלמים ושל יהודים.

ג'ולייט היא דוגמה חיה של אותה רוח יזמות נשית של תיירות ברהט. גם ג'ולייט היא בוגרת קורס של מעוף ובבית שלה תוכלו להתארח ולעבור סדנאות בישול אותנטי מקומי. בזמן שמשפחתה, על כל שבעת ילדיה, אוכלת את ארוחת האיפטאר של סוף הצום, ג'ולייט מעבירה לנו סדנת הכנת קטאייף, אותו פנקייק שפגשנו במערכה הראשונה.

אם חשבתם שאת הקטאייף אוכלים "נקי" או עם סירופ מייפל – אתם כנראה חושבים בקטן. את הקטאייף ממלאים במילוי מלוח או מתוק, מקפלים ומהדקים לכדי "בורקס" אוורירי, מטגנים בשמן ולבסוף טובלים במי סוכר וקינמון (המהדרין מפזרים למעלה קצת קוקוס). ארוחת בריאות, אם לא לגוף, אז לפחות לנפש (ושמישהו יבדוק לי כמה נקודות שומרי-משקל זה!).

רהט – כוכבים מתגלים בשעות החשוכות ביותר

אחרי ששברנו את הצום אצל ג'ולייט, הגיע הזמן למנה העיקרית. אנחנו מגיעים לבית משפחתה שלג'מאלת אבו מוסא. בזמן שבעלה מספר לי בהתרגשות על איך אירחו והלינו קבוצה של עשרות צעירים לפני גיוס, ג'מלאת מתפעלת את משפחתה לקראת ארוחת איפטאר מרובת משתתפים.

ארוחת האיפטאר מתחילה ואנחנו ניגשים לאכול מרק פריקי מטורף, סלט מאבטיח ננסי ושאר מעדנים מלאכת ידיה של ג'מלאת, לפי מתכונים מצריים שהביאה מבית אמה. הארוחה ממשיכה בזמן שג'מלאת מספרת על עצמה, אבל כשהיא מגיעה לרגע בו התגלגלה לעסוק בתיירות, אנחנו נעצרים ומאזינים בהתרגשות.

ג'מלאת היא אישה בת 40 ואמא לשמונה ילדים. היא מתארת לנו את הרגע בו הבינה שלבנה הצעיר, עבד אל-רחמן, יש בעיה בריאותית ואיך לקחה את הפיקוד מול הרופאים והמשפחה כאשר אובחן כסובל ממום התפתחותי – מהמשברים האלו בחיים, בהם כוכבים מתגלים.

התושיה של ג'מלאת והאופן שבה החזיקה את משפחתה ברגעי המשבר ליכדו את המשפחה והביאו את ג'מלאת לפתוח את מיזם התיירות שלה המציע אירוח עם לינה מסורתית, אוכל מקומי, סדנאות להכנת סבונים ומכירת תכשירים קוסמטיים שג'מלאת רוקחת לפי מתכונים של סבתה, תכשירים שהם טבעיים מספיק כדי שתוכלו לאכול אותם בכפית.

לפני שאנחנו הולכים, אחד האחים מרים את עבד אל-רחמן מכיסא הגלגלים ומביא אותו לפגוש אותנו ואנחנו זוכים לראות את הגיבוש של המשפחה סביבו ואת החיוכים שהוא מצייר על פניהם.

מחמוד אבו גאנם מנפץ את רצפת הזכוכית

רגע לפני שאנחנו חוזרים לתל אביב, אנחנו פוגשים את מחמוד אבו גאנם, אמן זכוכית מקומי. אם במהלך הסיור נתקלנו בנשים בדואיות פורצות דרך אל עולם העסקים והיזמות, הרי שגם מסע בכיוון ההפוך הוא לא תמיד פשוט בחברה עם חלוקת תפקידים מגדרית ברורה.

אמנות היא לא תחום עיסוק מקובל בקרב גברים בדואים ומחמוד מסביר לנו שבבית ובחינוך הבדואי אין חשיפה לאמנות. גם מחמוד לא עסק באמנות בצעירותו, אבל תאונת דרכים קשה השביתה אותו ואילצה אותו לעסוק באמנות כחלק מתהליך השיקום שלו.

מחמוד מספר לנו בחיוך אירוני על איך בתאונה נכנסו לו זכוכיות לעיניים, ולכן גם אחרי כל הטיפולים והניתוחים שעבר ולמרות כל סוגי האמנות בהם עסק, דווקא עם אמנות הזכוכית הוא נשאר, ואותה הוא לא יכול להוציא מהראש.

אחרית דבר

לסיור ברהט הגעתי עם דעות קדומות על עיירה קטנה, דתית מאוד ומשמימה. לכן הופתעתי לגלות שמדובר בעיר ערבית ענקית (השניה בגודלה אחרי נצרת), ושהיא אמנם מאוד דתית, אבל בהחלט לא משמימה ומתחולל בה שינוי ממשי, אותו מובילות נשים – מסקרן לראות לאן הן תקחנה את החברה הבדואית בעתיד. חודש הרמדאן 2018 מסתיים היום, אבל כל מיזמי התיירות ברהט עובדים כל השנה, ואתם מוזמנים ליצור עמם קשר – ממליץ בחום (ובואו רעבים!).

פינת התכלס למי שכבר חולם על הסיור שלו ברהט:

• קסם המדבר – החוויה הבדואית בנגב
• אלהאם אלכמלאת – מדריכת טיולים ברהט
• בית ג'ולייט – בית האמונה והתקווה
• ג'מאלת אבו מוסא – מרכז מבקרים ומכירת קרמים טבעיים
• מחמוד אבו גאנם  – אמן זכוכית 054-2001889
• תבליני טייבה – Waze
• חוסניה אבן ברי – מרכז מבקרים

הסיור אורגן ע"י עמותת קסם המדבר, עירית רהט  והמשרד לחקלאות ולפיתוח הנגב, הדעות בפוסט הן שלי בלבד. מוזמנים לצלול בבלוג ולקרוא על טיולים נוספים בארץ כמו למשל הטיול לזכרון יעקב או לאגמון החולה.