קראו לי קשיש, אבל הפעילות החביבה עלי בערב יום העצמאות היא לשבת בבית, להגיף את התריסים, לסגור את החלונות ולצפות בפול ווליום בטקס הדלקת המשואות. כשחושבים על זה, גם בערב יום הזכרון אני מעדיף להשאר בבית ולצלול לתוך הסרטים בטלויזיה. ובכל זאת, יצאתי השנה אל המרחב הציבורי במטרה לתפוס כמה רגעים מייצגים של יום הזכרון פוגש את יום העצמאות.
15:00 יום העצמאות, תופס מחסה מהגשם
לא נראה לי שירד גשם בכמות כזאת אי פעם ביום העצמאות. לחוגגים ברחובות זה לא ממש הפריע.
12:30 יום העצמאות, מטס חיל האוויר
באמת שהייתי רוצה לכתוב שאני אדם שוחר שלום ועל כן אני בוחר שלא לפרסם תמונות של מטוסי קרב חגים בשמי תל אביב, אבל האמת המביכה היא שפשוט לא קמתי בזמן למטס. מסתבר שכשמדובר בחיל האוויר הישראלי, לדפוק איחור אופנתי של חצי שעה למטס אומר שהפסדתי את כל המסיבה. ובכל זאת, בזמן שרצתי לכוון הים בתקווה לפגוש איזה מטוס (או לפחות איזה טייס), הצלחתי לתפוס שניים וחצי קליקים של מטוסים.
21:30 ערב יום העצמאות, כיכר רבין
כאמור, הפעילות החביבה עלי בערב יום העצמאות היא לשבת בבית, להגיף את התריסים, לסגור את החלונות ולצפות בפול ווליום בטקס הדלקת המשואות. יש משהו ממכר בטקסיות המוגזמת, קטעי המחול, החיילים שמסתדרים בצורות משונות (דיסק און קי?!) וכמובן, הרגע ההומואירוטי-לטנטי של טקס העברת הדגלים (ר' תמונה בהמשך). השנה החלטתי לחרוג ממנהגי ולצאת לכיכר רבין כדי לצלם זיקוקים. החוויה מומלצת בחום לכל מי שאוהב אלפי ילדים זבי חוטם המצווחים תוך ריצת אמוק, במהלכה הם דורסים כל מה שנקרה בדרכם ומרססים קצף לכל עבר, מבלי לרחם על זקנים, נשים וטף. אני אישית פחות התחברתי (רוצה לומר: נסתי על נפשי).
10:58 יום הזכרון, דיזינגוף סנטר
נגה ומשפחתה לא חיים בארץ כבר כמה שנים ועל כן היה חשוב לה להיות בצפירה במקום ציבורי. את התחושות שמרגיש כל ישראלי במשך שתי הדקות האלו בשנה, כנראה שלא ניתן לשחזר בשום מקום אחר. בחרנו לצלם בצומת דיזינגוף סנטר, כדי להיות במקום מאוד ישראלי וסואן מצד אחד, אבל מבלי לחדור לאנשים למרחב הפרטי בזמן הצפירה. כוונו את המצלמות כדי שיתחילו לצלם שתי דקות לפני השעה היעודה והמתנו לצפירה.
21:00 ערב יום הזכרון, כיכר רבין
כבר די הרבה שנים שאני נמנע מלהגיע ל"שרים בכיכר". אמנם יש משהו מנחם באבל הקבוצתי, אבל מול הפנים והסיפורים של הנופלים אני לא תמיד מרגיש בנוח. אני יודע שהם הקריבו את חייהם למען שלום אזרחי ישראל, אבל אני בכלל לא בטוח שאנחנו האזרחים ממלאים בתמורה את חלקנו בחוזה החברתי. האם אנחנו דואגים להגן כמו שצריך על החיילים? האם עשינו משהו השנה כדי שהחיילים לעתיד לא ישתתפו במלחמות? האם אנחנו דואגים לאורך כל השנה למשפחות השכולות, לנכי צה"ל? חומר למחשבה…
למי ששרד עד כאן – השיר המטורף של הארץ
https://www.youtube.com/watch?v=91_Q5hJ-HYE