אגמון החולה – טיול אקסטרים לצפון

לפי כמות תמונות העגורים שצלמים ישראלים מעלים לרשת, ניתן בטעות לחשוב שישראל נשלטת בידי עגורים, בעוד שכל בר דעת בעל חשבון פייסבוק יודע שהעולם בכלל נשלט בידי חתולים חמודים. צלם מקצועי ודאי היה מנסה להיבדל מטרנד תמונות העגורים, אבל אני צלם חובב ועל כן העדפתי להגרר אחר העדר ולהצטרף לסיור צלמים בעגלה רתומה לטרקטור שארגן אגמון החולה. אחרי הכל, גם אני רוצה תמונות של עגורים עפים בהחולה, עגורים מתעטשים בהחולה והתמונה שאף צלם לא יכול בלעדיה: עגורים מטושטשים כי-קשה-לצלם-חיות-בתנאי-חושך בהחולה.

לטעמי, שני מאפיינים הופכים סיור שכזה לטיול אקסטרים. ראשית, צילומי טבע נעשים… wait for it … בטבע. שנית, בעלי חיים אוהבים לישון בצהרים (גם אני!) ולהיות פעילים מוקדם בבוקר (פחות אני). זה אומר שכדי לצלם בשמורת החולה תמונות מטושטשות של עגורים, עלי להתמודד שוב עם הנסיון לתפקד בזריחה, כמו בצילומי הזריחה הארורים בצרפת.

למרות האתגרים – הגענו לאגמון החולה לפנות בוקר ורצנו לתפוס מקום בספסל הקדמי של עגלת הצלמים, בזמן שהעגורים החלו להתעורר ולעוף בקבוצות מהנקודה בה חנינו לנקודה אחרת. לא ברור מה מוביל להקת ציפורים לזוז מנקודה א' לנקודה ב' לפני שמחלקים בה אוכל, אבל מדובר בעגורים, אז לכו תבינו. הנוף בכל אופן, היה עוצר נשימה – אגם למרגלות הרים, שמי זריחה כחולים בנגיעות קרני שמש כתומות, החרמון המושלג ברקע והמון, אבל ה-מ-ו-ן ציפורים במים ובאוויר. המחזה המרהיב לווה בפס קול של קרקור עגורים שהיה נחמד בתחילה, אבל הלך וגבר עד שנצרב לנו במוח לנצח נצחי נצחים. לא ברור מה מוביל ציפור לקרקר ככה בלי הפסקה, אבל כאמור מדובר בעגורים, אז לכו תבינו. האמת – אני בטוח שעגורים המסתכלים על עגלה רתומה לטרקטור, ובה להקת צלמים מקרקרים בנסיון לתפוס מקום טוב בספסל הקדמי – חושבים את אותו הדבר גם עלינו…

המנה העיקרית (לעגורים, לא לנו) הוגשה כעבור שעה קלה על ידי טרקטור המפזר מזון ציפורים. השמחה היתה גדולה ועגורי קמיקזה מתאבדים החלו לשעוט לעברנו בהמוניהם כשהם רומסים אחד את השני עבור כל גרגר מזון (אמרתי טיול אקסטרים?). גם בעגלת הצלמים השמחה היתה רבה וקרקורי המצלמות נשמעו מכל עבר בזמן שצלמים רמסו איש את רעהו בעבור כל גרגר של פריים טוב. לקראת סוף סיור הזריחה, כבר היינו די רעבים ובעגלה החלו להשמע לחשושים ותהיות לגבי טעמו של בשר העגור ולגבי האפשרות שבמזנון השמורה מגישים עגוּרבוּרגר. בינתיים, נאלצנו להשאר עם בטן מקרקרת.

לאחר הסיור ולפני שחזרנו אל הבטון והפיח האהובים של תל אביב, הספקנו עוד לשכור רכב גולף שאיפשר לנו לעשות סיבוב יותר נינוח באגמון וכמובן להמשיך ולצלם. מה כבר נשאר לצלם אחרי שעתיים בעגלת צלמים? נוף, נוטריות, ג'מוסים, אנשים – הכל, רק לא עגורים…

מוזמנים לצלול בבלוג ולקרוא על טיולים נוספים בארץ כמו למשל הטיול לזכרון יעקב ועמק יזרעאל.