אני טיפוס עירוני ולא אוהב הפתעות. או הליכה. או בוקר. לכן התייחסתי בחשדנות לסיור בלוגריות שארגנה חברתי עינת הרשקו ב-"קאנטרי סייד" הישראלי בשעות הבוקר המוקדמות, במיוחד כשהוא לווה בתיאורים כמו: "המסלול הוא הפתעה" או "תביא נעליים נוחות להליכה".
לא היה לי סיכוי להבריז מהטיול – אחרי שעזבתי את קריירת ההייטק ויצאתי לדרך עצמאית, התירוץ "צריכים אותי במשרד" לא תופס יותר ולא משחרר אותי מטיולים, אפילו לא כאלה עם הליכה. "אנשי העולם החדש" הם קוראים לנו – אלו שמבקשים להמציא את עצמם מחדש תעסוקתית, ולשלב בין תשוקות, יכולות ופרנסה. אנשי הגם וגם וגם.
מאז שיצאתי לעצמאות, אני צמא לפגוש אנשים שעברו תהליך דומה, על רגעי ההצלחה ורגעי השפל שבו. לשמחתי, הסיור בעמק יזרעאל כלל שתי הפתעות משמחות: ראשית, הסיור כולו הורכב ממפגשים עם נשות העולם החדש של עמק יזרעאל, ושנית (ולא פחות חשוב): הסיור לא כלל הליכה בכלל.
אשרי הלוחמות בקיבוץ מזרע
המסע שלנו בעקבות נשות העולם החדש של העמק מתחיל בקיבוץ מזרע, שם פגשנו את לילי שמש. "אני האשכנזיה היחידה עם שם המשפחה שמש!", היא מספרת בחיוך ובגאווה. ובכלל, החיוך לא עוזב את לילי לאורך כל המפגש, אולי ככה זה כשאת מגשימה לעצמך חלומות ואפילו מצליחה להתפרנס מהם?
לילי אוהבת אמנות, שווקים בחו"ל ואוהבת לתת חיים חדשים לחפצים ישנים. "החלום שלי היה לנסוע לחו"ל, למלא מכולה בחפצים שאני באופן אישי אוהבת, ולהביא אותם לארץ", היא מספרת. עם החלום הזה, כעבור שנתיים של עבודה קשה וקורס יזמות אחד, לילי פתחה את "פעם שניה" – מתחם גדול שכולו חפצים יד שניה – החלום בהתגלמותו!
אחת לשנה לילי נוסעת לשווקים בבלגיה עם בעלה ("אני מכנה אותו: סָבָּעַל") ומגשימה מחדש את החלום. בשבת השלישית בכל חודש הם פותחים שוק יד שניה ("שוקה פשפשים בעמק") ביחד עם עשרות אספנים, ובכל מקרה דואגים לסגור בשעה שתיים ("בכל זאת, קיבוץ – הולכים לישון בצהרים!").
שעות פתיחה: החנות פתוחה בסופי שבוע 10:00-14:00. באמצע השבוע אפשר לפתוח את החנות בתיאום טלפוני עם לילי 052-7950766 | פייסבוק: פעם שניה ו- שוקה פשפשים |
מול החנות של לילי, במבנה שהיה בעבר אסם תבואה של הקיבוץ, נמצאת חנות ביגוד יד שניה בשם "גלגול", שילוב בין הגלגול החדש שעוברים הבגדים, ביחד עם שמה של בעלת החנות, גילת פולק. כבת קיבוץ לא היתה לגילת אפשרות לבחור ולמדוד בגדים, כך ששפע של בגדים והאפשרות למשש, לבחור ולשלב אותם, הם הגשמת חלום עבורה. "כילדות לבשנו מה שהיה במחסן", היא מספרת, והקיבוצניקיות שבחבורה שלנו מהנהנות ומחליפות חוויות מבתי הילדים של פעם.
גילת מספרת בהתרגשות שאביה נהג לעבוד באסם הזה, כך שפתיחת החנות באותו מבנה ממש היתה גם היא התגשמות חלום עבורה. זו גם הסיבה שגילת בחרה לשמר את עיצוב המבנה גם בגלגולו הנוכחי, כך שמתקן התליה של שקי היוטה הפך לפס תאורה, החורים ברצפה ששימשו משקלי תבואה גדולים הפכו לחורים דקורטיביים המכוסים בזכוכית, וגם קירות הבטון החשוף, חריצי האוורור ופסי החשמל מהנחושת נותרו במקומם.
שעות פתיחה: החנות פתוחה בסופי השבוע 10:30-15:00. באמצע השבוע ניתן לתאם עם גילת בטלפון: 052-7950615.
היי ג'וד
"הסיפור של העמק יעבור דרך תיירות אישית ויזמות תיירותית חדשה", מסבירה לנו ג'וד ווינמן, ואחרי המפגש עם נשות העמק היום, אני נוטה להסכים. אנחנו נמצאים ב"עליית הגג של ג'וד", דירת Airbnb בישוב "הסוללים", המשמשת גם כגלריית אמנות. כל הפריטים בדירה/גלריה עומדים למכירה, והם נוצרו על ידי אמנים מקומיים ובראשם המותג החביב על ג'וד, אותו היא מכנה "Homemade by my husband", כלומר עבודות של בעלה.
הרעיון להתארח כמה ימים בדירה כפרית מפנקת, ואז לחזור הביתה עם התמונה שעל הקיר, או שולחן האוכל המעוצב – קוסם לי. אגב, כשהדירה לא מושכרת, היא משמשת חלל לסדנאות אמנות או הרצאות.
ג'וד היא אישה אנרגטית וחייכנית וככל הנראה יזמת בדם (תשאלו אותה איך קיבלה את עבודת הרילוקיישן הראשונה שלה). ג'וד היא זו שתפרה עבורנו את הסיור בין "נשות העולם החדש" של העמק והיא מספרת בהתלהבות על שיתופי פעולה חזקים בין עסקים בעמק וחברויות אמת שנרקמות בין בעלות עסקים. ג'וד מעידה על עצמה כסובלת מ"הר געש של רעיונות", אותם היא חולקת ומגשימה דרך אותם קשרים חבריים-עסקיים עם נשות העמק.
אם לרגע נדמה שהעסקים מגיעים לג'וד בקלות, היא חולקת איתנו גם את הקשיים שבדרך, ומדברת על יזמות שהתחילה בכלל מתוך מצוקה ודיכאון, על הטיפול הפסיכולוגי ועל נוגדי הדכאון שהיא לוקחת. היא עובדת בימים אלה על ההרצאה "כמוסה של תעוזה", על יזמות וההתמודדות עם דכאון.
אני מעריך כל מפגש עם אנשי "העולם החדש", אבל לומד הרבה יותר מאלו שמדברים לא רק על ההצלחות, אלא גם על הקשיים והמפגשים עם השדים הפנימיים. אצל ג'וד, הכל מונח על השולחן וכשמדובר בשולחן בעליית הגג – מדובר, איך לא, בשולחן מעוצב עשוי זכוכית ודלת ישנה, "Homemade by my husband".
לפני שאנחנו הולכים, ג'וד מחלקת לנו צנצנת עם בטטה וקיסמים ומזמינה אותנו לנסות להנביט אותה בבית. אני מבטיח לנסות, אבל הקלישאה התל אביבית שאני, לא הצליחה מעולם לגדל שום צמח. אפילו את העציץ מפלסטיק, החתול (זצ"ל) אכל. האם הבטטה תשרוד? סטיי טיונד…
פייסבוק: עליית הגג של ג'וד
עושות דיפלומטיה חדשה בעמק יזרעאל
את ארוחת הצהרים המפוארת אנחנו עושים בבית המעוצב של לי בן-אפרים בישוב תמרת. מהמרפסת נשקף נוף יזרעאלי טבעי שנכנס גם לצלחת – ואני לא מחרטט מטאפורות כאן. האוכל אשכרה מלא בירקות ופרחים מעמק יזרעאל. על האירוח והקולינריה אחראיות לי ונורית, חברות ותיקות שהכירו עוד בצבא, למדו יחד ונפגשו מחדש בתמרת, אחרי שכל אחת חזרה עם משפחתה משליחות דיפלומטית בחו"ל.
במהלך השליחות הדיפלומטית הבינו השתיים שהדיפלומטיה האמיתית מתקיימת לא בחדרי ישיבות, אלא סביב שולחן האוכל ובסלון, ושתיהן גילו שהן אוהבות לפגוש ולארח אנשים ולהפיק ארוחות גורמה ביתי לאנשי חוג הסילון. כשחזרו ארצה פתחו השתיים את Lee & Nurit Cuisine, עסק די סודי, שעובר מפה לאוזן, המאפשר לקבוצות להתארח בסלון, חדר האוכל או המרפסת של ביתה רחב הידיים של לי בתמרת, וליהנות מארוחת גורמה. לי ונורית אחראיות על האירוח, האווירה והקולינריה היוקרתית, ואילו האורחים דואגים לתוכן, שיכול לנוע בין ציון אירוע, מפגש עסקי באווירה טובה וחמימה או מפגש פוליטי חשאי. את ההשכלה של לי ונורית בעיצוב ובעיצוב חפצים הן מיישמות בכל פינה בבית ובחפצים עליהם מוגש האוכל (טיפ של אלופות: קרש להגשת דג סלמון שלם – לא תמצאו ב-Fox home – עדיף להכין לבד, תשאלו את לי).
בדרכנו אל התחנה הבאה, תהיתי אילו אישים התארחו בבית היפה בתמרת, ועל איך שיתופי פעולה עסקיים שנרקמים באווירה ואוכל טובים, על הרקע היזרעאלי הירוק – חייבים להיות מוצלחים.
עמוד הפייסבוק של נורית ולי: Nurit & Lee
מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון
בתור אורחים של לי בן-אפריים, זכינו גם לסיור בבית הקברות של נהלל בהדרכתו של רמי, בעלה של לי, שהוא במקרה גם תת אלוף במיל', אשר שירת כמפקד בסיס רמת-דוד בתקופת מלחמת לבנון השניה. אנחנו פוגשים אותו מול הנוף הפסטורלי של העמק, לצד הקברים של אילן, אסף ורונה רמון. עוד לפני שנאמרת מילה אחת – הנשימה נעצרת.
רמי משתף אותנו בהיכרות האישית שלו עם משפחת רמון, ומספר לנו על הקברים והאנדרטאות שפרושים בעמק ועל הקו המחבר בין חלק מהנופלים לאורך הדורות. בסופו של יום, אלו אנשים אשר הגיעו מבתים שונים ומכל קצוות הקשת הפוליטית ונהרגו למען מטרה אחת משותפת. בן אפריים מדבר איתנו על החשיבות של לכידות חברתית, יוזמה ועשייה חברתית, אל מול גל הפילוג וההסתה המאפיינים את החברה הישראלית בעידן הנוכחי.
את הנקודות בין הקברים והאנדרטאות שבעמק, מחבר מסלול הליכה/רכיבה מסומן, הקרוי "מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון" אותו יזם רמי בן-אפריים ולקחו בו חלק גם הטכניון ואורי דביר האגדי.
בלי קשר, רציתי לציין לשבח את רמי על שדיבר לקבוצה שלנו, שכללה עשר נשים ואותי, בלשון נקבה. גברים רבים נצמדים לכללי השפה העברית הנוקשים ולא מוכנים לוותר אפילו על הפריבילגיה הקטנה והמטופשת הזאת. כמי שנמצא לעיתים קרובות בסיטואציות בהן אני הגבר היחיד, אני חייב לציין שזה לא טריוויאלי או כמו שאומרים בצבא: קבל ח"ח.
כשהתפאורה של בית הקפה מתחלפת בכל יום
כאילו לא אכלנו מספיק, אנחנו עושים עצירה קטנה בקפה 79 – בית קפה שהוא עגלה נגררת הצמודה למכונית, איתה מגיעים סמדי וירון בכל בוקר לצומת סוללים. ההחלטה לפתוח בית קפה נייד דווקא שם נבעה ממדיניות מקלה של המועצה, בשילוב עם התשוקה של הזוג לקפה ולאירוח. לדבריהם, זאת הסיבה שלעולם לא יתפשרו על איכות הקפה והמזון. אם לשפוט לפי הקפה והמלבי שאכלתי – הם עושים עבודה מצויינת!
בימי שבת הקהל של בית הקפה משתנה בהתאם לשעה ביום – החל מרוכבי האופניים לפנות בוקר, דרך המשפחות בדרך לצפון שמגיעות בשעות הבוקר המאוחרות ועד לחבר'ה הצעירים שמגיעים בצהרים אחרי שהתעוררו ובחרו להגיע אל בית הקפה עם התפאורה היזרעאלית שמשתנה לפי עונות השנה.
פייסבוק: קפה 79| אינסטגרם: קפה 79
מהייטקיסטית לאמנית – מקום השראה באלוני אבא
לאורך כל היום פגשנו אנשים שנולדו בעמק, היגרו או חזרו אליו אחרי גלות בארצות רחוקות כמו תל אביב, אבל רק כשהגענו לאלוני-אבא פגשתי מישהי שממש כמוני עזבה משרת הייטק כדי להמציא את עצמה מחדש. שירלי ברלב עזבה משרת הייטק לטובת עיסוק ביצירה ובאמנות, ויחד עם חברתה יפעת גולן הם פתחו בבית טמפלרי באלוני אבא את "מקום השראה" – חממת אמנים, מתחם של סדנאות יצירה, חנות אמנות ובית קפה עם חלל להרצאות והופעות.
גם יפעת ושירלי מספרות על הקשיים שבדרך, על חוסר ההבנה שהיתה להם בעסקים ועל הליווי המקצועי שהשכילו לקחת כדי להביא את המקום לאן שהוא היום. אנחנו עוברים אצל שירלי סדנת יצירה מקוצרת. את היצירה המביכה שלי שאני שומר בחדר העבודה שלי, כתזכורת שעם כל הכבוד לעולם חדש וללהמציא את עצמי מחדש – עדיף שאתמקד בדברים שאני טוב בהם ?
פייסבוק: מקום השראה | אתר: מקום השראה
והבטטה, מה איתה?
עמק יזרעאל הוא אחד האיזורים היפים בארץ, אבל תיירותית נראה שהוא משמש ישראלים רבים רק כתחנה בדרך לצפון. מעניין יהיה לראות האם מיזמי תיירות חדשים ושיתופי הפעולה ביניהם יחוללו שינוי בתיירות בעמק ויעירו אותו מאווירת ה"נומה עמק" הידועה שלו. כמי שעומל בשנה האחרונה על להמציא את הקריירה שלו מחדש, היה מעניין לפגוש קבוצה נכבדת של נשות העולם החדש בעמק, ששמחו לחלוק גם את ההצלחות, אבל גם את הקשיים שבדרך.
אני בטוח שבשלב הזה, השאלה היחידה שמעסיקה אתכם היא הבטטה. האם הבטטה שנתנה לי ג'וד החזיקה מעמד? ובכן, אתן לכם לשפוט לבד, כי כרגע נראה שהבטטה ממציאה את עצמה מחדש.
תודה רבה לעינת הרשקו – המומחית לתיירות אלטרנטיבית שהצליחה להוציא אותי מהעיר (אני חושב שעד כה, המקום הכי קטן שכתבתי עליו בבלוג היתה העיר פוזנן), לנשות העולם החדש של העמק: ג'וד ווינמן , לי בן-אפריים ו-סמדי הרשקוביץ – על הקימבוץ של כל היום המורכב הזה. תודה גם למועצה האזורית עמק יזרעאל על העזרה וההסעות! לסיור בעמק יזרעאל הגעתי כחלק מקבוצת בלוגריות שהוזמנו לסיור – הדעות בפוסט, כמו תמיד, הן שלי בלבד. מוזמנים לצלול בבלוג ולקרוא על טיולים נוספים בארץ כמו למשל הטיול לזכרון יעקב או לאגמון החולה.
אז איך יתר הבלוגריות התרשמו מהמקום?
- ניני אטלס, "חמושה בעדשה" – "אטרקציות בעמק יזרעאל"
- תמר גרינברג הלפמן, "החיים סילן?" – "לחיות את החלום חלק 2 והפעם בעמק יזרעאל"
- מלי אברמוביץ, "הטוריסטית" – "פה ושם בעמק יזרעאל"
- אילנה בר – "יצאתי מביתי למסעותי"- "חלום_של_מקום" – גלויות מהעמק
- יערה גדרון מרגלית – "eatnresting" – "עמק יזרעאל – המקום בו חלומות מתגשמים"
- נועה בר-נס "arterminal" – "חופשה בעמק – וינטג', עיצוב וקפה"
- עינת הרשקו – "אלטר-נע-טיבה" – "זרעים של השראה"
- ציפי לוין – "מה יש לך גברת לוין" – "המסע הרומנטי בעקבות הנשים של העמק"
חייבת לציין שאני דווקא מתבאסת שאני לא יכולה להגיע לסיורי בלוגריות (ובלוגרים) בגלל שהם נקבעים לאמצע השבוע! כמו תמיד נהנתי לקרוא את הכתיבה שלך ולשמוע על עסקים בעמק
תודה סהר 🙂
מכיר היטב את הנושא מהימים בהם היה לי office job…
אין ספק שהפוסט שלך עושה חסד לקאונטרי סייד של ישראל והתמונות מפרגנות לבעלות העסקים. כל הכבוד על הפתיחות להפתעות 🙂
עוד תצא לי תדמית של הרפתקן וספונטני מהפוסט הזה 🙂 #not
תודה נועה – יש אנשים שלא בנויים להליכות. ככה זה אנחנו הרווקות מניו-יורק ?
אתה כה משעשע ואמיתי שתמיד כייף לקרוא אותך ואני בכלל בעד אנשים שהם נגד הליכה ומאמצים גופניים מיותרים. זה פוסט המלצות מצד אחד אך גם מקום להזדהות עם הכורח להמציא עצמנו מחדש בעידן של עולם תעסוקה משתנה.
תודה – מדהים לגלות כאן כמה וכמה טיילים וטיילות מקצוענים, שמעדיפים בעצם טיולים רגועים! ☺
פוסט נהדר עופר, מלא חוש הומור ותמונות מעולות. אני עדיין מחכה שהבטטה שלי תפרח…
תודה – תעלי תמונות אם פורח משהו. אצלי המצב של הבטטה גבולי…
פוסט מעולה עופר, מאד נהנתי לקרוא, והתמונות כרגיל. שמחה שיכולת להצטרף הפעם, וגם אני כמוך שמחתי לגלות שאין הליכה בכלל. סתם סחבתי נעליים בשקית ?