לא ידעתי למה לצפות כשיצאתי למשלחת הישראלית לאוזבקיסטן. כלומר, ידעתי שאוזבקיסטן היא מדינה מוסלמית חילונית מתפתחת, עם היסטוריה עשירה ותרבות מגוונת, שרק בשנים האחרונות החלה להיפתח למערב. אז כשניסיתי לדמיין את טשקנט עברה לי בראש תמונה של עיר עתיקה, סמטאות צרות, הזנחה ותשתיות לקויות. לקח לי בדיוק כמה דקות של נסיעה בעיר, כדי להבין שלא יכלתי לטעות יותר.
אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הראשון בסדרה האוזבקיסטנית, או לדלג ישירות לפינת התכלס: טיפים ואטרקציות למטיילים בטקשנט. וכעת, בואו נדבר על טשקנט של מעלה.
טשקנט של מעלה
טשקנט היא עיר מודרנית יחסית, אשר נבנתה מחדש אחרי שמרכזה חרב ברעידת אדמה בשנת 1966. העיר מצוחצחת, שדרותיה רחבות וכשנוסעים לאורכן רואים עולם שלם החל מפארקים ירוקים, דרך בנייני מגורים סובייטים, ועד למבנים עירוניים מפוארים, מסגדים מרשימים ומונומנטים ענקיים. ממה שהבנתי, התדמית המודרנית של טשקנט גורמת למטיילים רבים רק לחלוף דרכה ולנסוע ישר אל סמרקנד, אבל אני מאמין שצריך לתת לה הזדמנות משמעותית יותר.
צ'ורסו בזאר – השוק של טשקנט
בין אם אתם מקומיים שיוצאים לקניות או תיירים שמתרגשים כמוני משווקים מטורפים – שוק צ'ורסו הוא תחנת חובה בטיול אל טשקנט. תחת המבנה הכיפתי המרשים, עם העיטורים האוריינטלים שוכן המתחם המרכזי של השוק. המתחם הכיפתי מחולק לשלוש קומות כאשר קומת הקרקע המרכזית כוללת מתחמי בשר ודגים, מתחמי גבינות וכן דוכנים עם אוכל כמו פסטה אוזבקיסטנית או קימצ'י קוריאני – ככה זה כשאת מדינה על דרך המשי. בקומה העליונה נמצאים עשרות דוכני פיצוחים, כאלו שאנחנו מכירים וכאלה שלא (גוגו קלוי כבר אכלתם?). למרות גודל המתחם תחת הכיפה, המקום נקי ושקט יחסית, ללא קריאות "רק היום" המוכרות לנו מישראל ומדינות המזרח התיכון.
מחוץ למתחם הכיפתי תמצאו מתחמים גדולים נוספים, כמו מתחם של פירות וירקות עם תצוגות מושקעות ומתחם שלם של מאפים, בעיקר של נון – אותו לחם מקומי מפורסם עם השקע במרכז, אליו האוזבקיסטנים מתייחסים בחרדת קודש. המקומיים לא יכולים להישאר אדישים למראה של לחם זרוק על הרצפה (אפילו לא פירורים) וגם לא של לחם הפוך, כאשר השקע במרכז פונה אל השולחן.
מתחם מעניין נוסף בשוק הוא מתחם ה-"על-האש" ובו עשרות דוכנים שמכינים על-המקום בשר, דגים ושאר תבשילים. מאחורי הדוכנים יש מתחם שיתופי ענקי לסועדים. אלו המתחמים המרכזיים בהם אני ביקרתי, אבל אפשר לבלות בצ'ורסו בזאר שעות ארוכות ולגלות אוצרות החל מפירות שלא ידעתם על קיומם ועד למזכרות וביגוד.
רעבים? לא כשאתם באוזבקיסטן
טשקנט היתה הזדמנות הראשונה שלנו לטעום אוכל מקומי מעולה, ואם אתם אוכלי בשר והגעתם לאוזבקיסטן – נכונה לכם חגיגה אמיתית. אחרי שנשנשתם קצת מה-נון, כיכר הלחם הענקית (נהוג לרכוש שתיים), מומלץ להתענג על סמסה (או "סמוסה") מאפה ממכר ממולא בשר. את הסמסה אכלנו גם במתחם האפיה של השוק, אבל גם כמנת פתיחה בחלק מהמסעדות השוות אליהן הגענו.
מנת פתיחה מקובלת נוספת היא מרק מסטבה – מרק אורז בשרי עשיר ושמנוני המוגש עם מנה גדושה של שמנת חמוצה ובמקום אחד זכינו לטעום גם מרק עם כיסונים בשריים : צ'וצ'ברה (שזה בעצם ה-דושפרה שמוכר בארץ). בטשקנט התוודענו גם למשקאות מתוקים בצבע ירוק או אדום זרחניים, העשויים פירות, עשבי תיבול וללא צבעי מאכל.
 |
 |
לא ניתן לדבר על אוכל אוזבקיסטני בלי לדבר על אחד המאכלים הלאומיים: אוש או פלוב. תבשיל ביתי מדהים של אורז, ירקות ובשר בשמן. המרכיבים ואופן ההכנה משתנים בין המחוזות השונים של אוזבקיסטן, אבל איך שלא יהיה – כשאתם בטשקנט שווה לעצור במקום המכונה: מרכז הפלוב (Plov Center). מתחם בו מכינים אוש בסירי ענק בגודל של ג'קוזי קטן. כמויות השמן אולי יראו לכם מרתיעות, אבל חדר האוכל השיתופי הענקי מלא מפה לפה בשעות הצהרים. האמת היא שאת האוש ב-Palov Center רק צילמנו. הטעימה האמתית המתינה לטיול לבוכרה. אוזבקיסטן היא מדינה מוסלמית חילונית, כך שבחלק גדול מהמסעדות מגישים אלכוהול, אבל לא בשר חזיר. ארוחה במסעדה היא אירוע חברתי הנמשך זמן רב או כמו שאמרו לנו באחת המסעדות: אנחנו לא מאמינים במזון מהיר. אם אתם יושבים במסעדה טובה, פנו לעצמכם זמן והתענגו על האווירה ומהטעמים.
-
הפלוב של טשקנט עשוי להכיל שמן… (וזה עוד הסיר הקטנטן)
זירת הקינוחים של אוזבקיסטן פחות מלהיבה והמשקה המקובל עם הארוחה הוא תה שחור. תרבות הקפה פחות שייכת לכאן, והיא מיוחסת לרוב לצעירים שלמדו בחו"ל וחזרו לטשקנט עם תרבות הקפה האירופאית. לא יצא לי לחוות את סצנת הבילויים של טשקנט, אבל הבנו שאת המפגשים בבתי-קפה והבארים המקובלים במערב, מחליפים מפגשים על קולה ועישון נרגילה.
- אוזבקיסטן, תרבות של תה ולא של קפה
טשקנט של מטה
עם כל הכבוד לטשקנט של מעלה, עולם שלם מתגלה בטשקנט של מטה – במובן הכי פיזי של הביטוי. כאדם המתנייד בישראל רק בתחבורה ציבורית, אני תמיד סקרן לחקור ולצלם את התחבורה הציבורית במקומות אליהם אני מגיע, אז אחרי שצילמתי את המטרו בטוקיו, פריז וניו יורק – שמחתי לבקר גם במטרו של טשקנט. ואיזה ביקור מרהיב זה היה!
מתחת לשדרותיה הרחבות של טשקנט, מסתתרת רכבת תחתית עם תחנות יפהיפיות, אשר החלו להיבנות בימי המשטר הסובייטי אחרי רעידת האדמה שהחריבה את העיר ב-1966. תחנות המטרו תוכננו לעמוד ברעידות אדמה קשות וכפי שהיה מקובל בתקופת המלחמה הקרה, נועדו גם לשמש כמקלט אטומי לעת מצוא. תכנון התחנות הופקד בידי מיטב האדריכלים והאמנים של אוזבקיסטן ולאחר התפרקות ברית המועצות, שונו חלק מהשמות הסובייטים שניתנו לתחנות, לשמות אוזבקיסטנים איתם האזרחים יכולים להזדהות. ההיפרדות מברית המועצות באה לידי ביטוי גם באותיות הלטיניות שנכנסות בהדרגה לשימוש ומחליפות את הכתב הקרילי הרוסי שהיה מקובל בעבר.
אין כמו נסיעה (וצילום!) במטרו של עיר כדי להתחיל להכיר את החיים עצמם ביעדים אליהם אני מגיע. הצילום במטרו היה אסור עד חודש יוני האחרון, אבל כיום ניתן לצלם בתחנות, פרט לצילום אל תוך מנהרות הרכבת. אני לא יודע מה הוביל לביטול האיסור, אבל אני מנחש שמדובר בתוצר של הרפורמות שמנהיג הנשיא החדש של אוזבקיסטן, הדוגלות בהסרת חסמים ובירוקרטיה מיותרים אשר עומדים בפני תיירים ועסקים מהמערב, כדי לאפשר להם את מרחב הפעולה לו הם רגילים.
הכניסה למטרו היא באמצעות צ'יפ כחול שרוכשים בקופה ואם המטרו מלמד משהו על החיים והאנשים במקום בו אנו נמצאים, הרי שהמטרו של טשקנט מצוחצח ומבריק, התור לקופה רגוע ונטול מרפקים, והנסיעה עצמה שקטה, ללא צעקות או שיחות טלפון ברמקולים של הטלפון הנייד. כמי שרגיל בעיקר לקו 25 של דן, מצאתי את עצמי ירוק מקנאה, כמעט בצבע הקרונות של הקו הירוק בו נסענו. אם לא הבנתם עד עכשיו, כשאתם בטשקנט, המטרו איננו רק אמצעי יעיל בטיול כדי להגיע מנקודה איי לנקודה בי, אלא יכול להיות הטיול עצמו.
טשקנט – תנו לה את הזמן שמגיע לה
טשקנט היא עיר מודרנית ומסקרנת והייתי מקדיש לה בכיף שלושה ימים רגועים ולא 24 שעות כמו שעושים חלק מהמטיילים. בביקור הבא הבטחתי לעצמי להכיר קצת את סצנת בתי הקפה שנולדה באחרונה, את חיי הלילה של טשקנט ואולי גם קפיצה לבלט או לאופרה – עם ההשפעה הסובייטית שעדיין ניכרת בכל מקום, זו חייבת להיות חווייה שווה.
בפוסטים הבאים אתמקד בערים נוספות בהן ביקרנו והאנשים שפגשנו. אם יש לכם הערות, תיקונים או שאלות על טיול באוזבקיסטן, אתם מוזמנים להוסיף אותם בתגובות ואשתדל לענות עליהן כאן או בפוסטים הבאים.
קישורים למתכננים טיול באוזבקיסטן:
- לפוסטים נוספים מהטיול אל אוזבקיסטן
- למידע שימושי לתכנון טיול ב- בטקשנט
- לכל הטיולים בחו"ל בבלוג הצילום
טשקנט – טיפים ואטרקציות למטיילים בטשקנט, בירת אוזבקיסטן
ויזה לאוזבקיסטן
האם צריך ויזה לאוזבקיסטן? לא. כלומר לישראלים המגיעים למטרת טיול שגרתי באוזבקיסטן אין צורך בויזה.
טיסות לטשקנט:
יש קו טיסה ישיר מישראל לטשקנט של Uzbekistan Airways, אבל קחו בחשבון שבהיעדר אלטרנטיבות זהו קו מבוקש על ידי מטיילים לאוזבקיסטן וחבר'ה בדרכם למזרח הרחוק. זה אומר שכדאי להזמין כרטיסים מראש ובכך גם לצמצם את העלות הלא זולה של הכרטיס. אוזבקיסטן משקיעה הרבה משאבים בפיתוח התיירות, ובמיוחד תיירות מישראל (אנחנו אחת מ-7 מדינות שאזרחיהם אינם זקוקים יותר לויזת תייר!), ונותר רק לקוות שככל שהביקוש לטיסות יגדל, יתווספו עוד קווי טיסה ישירים לטשקנט.
מלונות בטשקנט:
בתור משלחת רשמית שיכנו אותנו במעין מתקן אירוח יעודי ולכן אני לא יודע להמליץ על מלון בטשקנט מהיכרות אישית. חשוב להבין שמלונות טובים באוזבקיסטן לא תמיד עומדים בסטנדרטים אירופאים ולא תמיד הכל יתפקד בצורה מושלמת. אתם יכולים להשוות מחירי מלונות בטשקנט כאן, ואם אתם מרגישים שאתם חייבים, אבל חייבים להתפנק ומוכנים להשקיע בזה כמה מאות דולרים (ולו ללילה אחד) – מלון היאט הוא כנראה הבחירה הטובה היחידה עבורכם.
מסעדות מומלצות בטשקנט:
- מסעדת Caravan – מנות מצויינות, הזדמנות מצויינת לטעום מרק כיסוני צ'וצ'ברה (קישור)
- מסעדת La Piola – אוכל ואווירה טובים (קישור)
- מסעדת Sal-Sal – מסעדה מודרנית עם מנות מעוצבות ושף סלב (פייסבוק, אינסטגרם)
האטרקציות בהן ביקרנו בטשקנט:
- המסגד הלבן (Minor Mosque) – מסגד יפהפה וחדש המופיע כתמונה הראשית בפוסט זה –מיקום
- שוק צ'ורסו (Chorsu Bazaar) – השוק עליו סיפרתי בפוסט –מיקום
- המטרו של טשקנט – תחנת הקוסמונאוטים (Kosmonavtlar) נמצאת כאן.
- כיכר אמיר טמור (Amir Temur Square) והסביבה –מיקום:
- מלון אוזבקיסטן – בניין סובייטי מרשים ומקום טוב להחליף בו כסף או לרכישת סים מקומי ב-12$. בלילה חזית המלון יכולה להפוך למופע אורות מרהיב –מיקום
- מוזיאון אמיר טימור (Amir Timur Museum) – הארכיטקטורה והעיצוב מרשימים –מיקום
- מדרחוב אמנים ויד שניה – המיקום הוא בערך כאן, אבל לא מצאתי מידע על שעות פעילות. בלילה המקום מואר בהמון נורות צבעוניות למראה מתוק במיוחד.
- מרכז הפלוב (Plov Center) – להגיע בצהרים ולצפות בהכנת פלוב בסירי ענק –מיקום
- מעבר לכביש: האנדרטה לקורבנות הדיכוי (Memorial to the Victims of Repression) –מיקום
- אנדרטה לקורבנות רעידות האדמה של 1966 (Memorial to victims of the 1966 earthquake) – מיקום
- אנדרטת ידידות העמים – מיקום
כמה שעות בטשקנט – מה עושים כשיש עצירה של כמה שעות בבירת אוזבקיסטן?
מטיילים רבים בדרך למזרח או בחזרה ממנו נוחתים לשעות ארוכות בטשקנט. אם יש לכם יום שלם בעיר מומלץ להגיע לשוק צ'ורסו ולסייר בעיר באמצעות המטרו של טשקנט – תחנות המטרו יפות ומהנות בפני עצמן.
ארזתי לכם סרטון קצר ומהיר מהטיול לאוזבקיסטן – לא תעיפו מבט?
לאוזבקיסטן יצאתי כחלק ממשלחת ישראלית של עיתונאים ובלוגרים, בחסות משרד התיירות האוזבקיסטני – הדיעות בבלוג הן שלי בלבד. על המשלחת אספר בהרחבה באחד הפוסטים הקרובים, ובינתיים רציתי להודות למיכל בן-ארי מנור, מהבלוג "רואה עולם", אשר פועלת לקידום של תחום בלוגי-הטיולים כחלק בלתי נפרד מתעשיית התיירות. מיכל ערכה את החיבור ביני לבין ראש המשלחת, פרופסור יואל מנספלד, ראש תוכנית ה-M.A בתכנון ופיתוח משאבי תיירות באוניברסיטת חיפה.
טסים לטשקנט? כיף לכם!
לקריאה נוספת על אוזבקיסטן:
- טיול לחיווה – פוסט נוסף כאן במצלמה מוסיפה חמישה קילו
- ינינה זסלבסקי אפק מהבלוג "אפקים מטיילים", כתבה על הטיול לאוזבקיסטן ועל הבנייה הסובייטית באוזבקיסטן.
- רונית סבירסקי מהאתר Photour כתבה על אוזבקיסטן ודרך המשי וגם על בוכרה
