זכרון יעקב שלה – טיול לזכרון עם צהלה ברוש

ממלכתי תמורת אספרסו כפול

קפאין. אני צריך עוד קפאין. השעה שמונה לפנות בוקר ואני כבר על הרכבת בדרכי לטיול בזכרון יעקב, אי שם בצפון הרחוק. אולי אם לא הייתי עורך תמונות כל הלילה הייתי מצליח לתפקד, אבל האמת היא שאני ושעות הבוקר מעולם לא היינו חברים טובים, ובאותה נסיעת רכבת אני מוכן למסור את ממלכתי תמורת אספרסו כפול.

גלית קידר מהבלוג"שעמום הוא בחירה" אוספת אותי מהתחנה. נראה שגם המכונית של גלית היא לא טיפוס של בוקר, ואנחנו מקרטעות לאיטנו לכיוון נקודת המפגש.  עם יום שמתחיל בצורה כבדה שכזאת, היה דרוש כח עליון כדי להניע את הבוקר מחדש – ואז פגשנו את צהלה.

ואז פגשנו את צהלה

צהלה ברוש היא מורת דרך מוסמכת אשר חיה ונושמת את זכרון יעקב. כיזמית בתחום התיירות היא מהווה תחליף ללשכת תיירות עירונית, והיא מחברת בין קבוצות המבקרים שלה (בעיקר מקומות עבודה), לבין עסקים מקומיים קטנים והמקומות הפחות מוכרים של זכרון.

את ההתמחות של צהלה ברוש בזכרון-יעקב היא לא עשתה רק בספריה, אלא גם דרך הרגליים. היא הלכה ופגשה באופן אישי את ותיקי העיר ואת צאצאיהם, כך שהידע שלה כולל את כל המידע הבנאלי שכל מדריך תיירים יודע על העיר, עם שתי תוספות שלא תקבלו בשום מקום אחר: סיפורים, סודות ורכילויות מימי ראשית הישוב וחשוב לא פחות: המקומות הסודיים בהם תוכלו למצוא חניה חינם בעיר.
? >> צהלה ברוש, הסודות של זכרון: אתר | פייסבוק | אינסטגרם

קפה אצל ברטה – מרכז המבקרים של קהילת בית-אל

החיוכים של צהלה, ריח של לחמניות טריות שיצאו ממש עכשיו מהתנור וריבות קטנות של המותג המקומי "דודה ברטה" ("Aunt Berta") – אלו דברים שאותי משמחים. אנחנו במרכז המבקרים של קהילת בית-אל, והבוקר בהחלט מקבל תפנית לטובה!

קהילת בית-אל היא קהילה נוצרית ציונית, רובה מגרמניה, אשר מתוך אמונה נוצרית דתית התיישבה בישראל במטרה לתרום את חלקם בהבטחה האלוהית או משהו כזה.

הקהילה חיה בפורמט של קיבוץ דתי, ופארק התעשייה שלהם מספק מקומות עבודה ללמעלה מ-800 ישראלים. בעבר הם התקבלו בחשדנות ובעוינות, אבל כיום הפכו לחלק מהנוף החברתי, בין היתר בגלל שבניהם משרתים בצבא.

אז אחרי ששמענו הסברים וקיבלנו הופעה פרטית של מקהלת הקהילה, עצרנו לביקור בחנות של מרכז המבקרים, שם אפשר למצוא עוד מהמוצרים היפים והטעימים של Aunt Berta (עוגת השטרודל הקפואה אמורה להיות מהממת!). ניתן לבקר במקום בקבוצות, בתיאום מראש: 04-6299950.

הסודות של זכרון יעקב – הסיפור שלה

צהלה מנווטת אותנו למגרש החניה הסודי ברחוב הברושים ומחלקת לנו משימות וכתבי חידה בסגנון "המירוץ למליון". עכשיו בואו נודה באמת: אני לא אדם של משחקי משימות. אני מאלה שרק אומרים להם "חדר" ומיד חושבים על "בריחה", כלומר על נתיב הימלטות מהמשחק. אבל המדריכה שלנו נמנעת ממשימות מעיקות או מהסברים משעממים של מורה בבית הספר, ודואגת לרפד אותנו לאורך כל היום בפחמימות ואלכוהול. smart move, צהלה!

להסברים שלה על המקום צהלה מוסיפה נקודת מבט נשית, והיא מזכירה לנו שהיסטוריה נכתבה ע"י גברים (hiStory, אם תרצו). אם כל זה לא מספיק, ההסברים בסיור מתובלים בלא מעט סיפורי רכילות עסיסיים שעוזרים להבין לא רק "מה קרה", אלא גם את הלך הרוח ששרר במקום, כמו מה עשה פקיד בכיר, כשקיבל תלונה ממנהל בית-הספר, על מורה שהגיעה לעבודה בלבוש חילוני (השם תשמור!).

מוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב

אחת התחנות במשחק הוא מוזיאון העליה הראשונה, שם אנחנו נחשפים למסע שעברו העולים שהגיעו למקום. על קיר הפורטרטים, שנראה קצת כמו פרופיל אינסטגרם של צלם מהתקופה ההיא, אנחנו מזהים את משפחת אהרונסון המפורסמת, אבל גם את שרה אריזון ומשפחתה. מה הקשר בינה לבין טייקונית ישראלית מפורסמת? תשאלו את צהלה ברוש.

המשימה שקיבלנו במוזיאון היתה לשחזר תמונה עם הלבוש והתפאורה של ימי העליה הראשונה. לא יודע איך זה קרה, אבל מצאתי את עצמי לפתע בצד השני של המצלמה ביחד עם אושרה פחימה מהבלוג "בדרך אל האושר".

? מוזיאון העליה הראשונה: אתר | ימים ב'-ה 9:00-16:00 | יום ו' 9:00-14:00 | יום א' ושבת סגור

הלו קיטי, שוֹפר, וקרם (גברי!) לפנים? אנחנו כנראה במדרחוב של זכרון יעקב!

אנחנו מתקדמים למשימה הבאה בסיור בזכרון: מבחן טעימות עיוור בגלידרית "לה גופרה". לזכיין המקומי קוראים לירון, ואחרי שאנחנו עוברים בהצלחה את המשימה, הוא מחלק לכל אחד גלידה לבחירתו. אני הלכתי על כדור שוקולד-שקדים-קרמל, אבל בסתר ליבי חמדתי כדור מגלידת הלו קיטי ורודה – הטעם היחידי בגלידריה המכיל צבעי מאכל.

? לה גופרה זכרון: המייסדים 56 מדרחוב זכרון יעקב | פייסבוק | אינסטגרם

במדרחוב אנחנו נתקלים בתהלוכת בר מצווה מקומית שנראית כאילו נלקחה מסרט. חתן השמחה צועד תחת חופה, ואת התהלוכה השמחה מלווים נגנים, עשרות בני משפחה וכמה חברים שתוקעים בשופר. אנחנו מאחלים מזל טוב ועוצרים לביקור קצר ב-"יצירה מקומית", חנות שיתופית של קואופרטיב אמניות מקומי, הקיים כבר למעלה מ-25 שנה.

מכיוון שעברו כבר כמה דקות ללא אוכל או שתיה, המשימה הבאה חיכתה לנו במסעדת "גרינגוס", מסעדה לטינית מקומית במדרחוב של זכרון. במסעדה קיבלנו את סנגריית הבית והתבקשנו לזהות את כל אחד מעשרים המרכיבים שלה. היה לא פשוט (אפשר עוד כוסית, רק כדי להיות בטוחים?).
? >>  גרינגוס: המייסדים 54, מדרחוב, זיכרון יעקב פייסבוק

התחנה האחרונה במדרחוב היא ביקור בחברת Lavido, חברת הקוסמטיקה המקומית, שם התחברתי לצד הגברי שלי. חגית שאול, מנהלת השיווק, מספרת לנו קצת על החברה ואז מעבירה לנו סדנה שבה נרקח בעצמנו קרם אישי מחומרים טבעיים בלבד. אני הלכתי על המתכון לקרם פנים לגבר, אותו אני מסניף מאז הביקור על בסיס קבוע (לא בטוח שזה אופן השימוש המומלץ).

? לבידו: המייסדים 41, מדרחוב, זיכרון יעקב | אתר (ניתן לתאם דרך האתר סדנאות קרמים)

אני עובר לגור במלון הכי יפה בארץ

התחנה הלפני אחרונה בביקור שלנו בזכרון יעקב, היתה מלון אלמא. אנחנו מנשנשים את עוגיות הבית, שותים מיץ תפוזים סחוט ולוגמים שייק פירות ורק אז מתפנים לסיור במקום. המבנה המפורסם, אותו ניתן לראות מכביש החוף, זכור לי מילדותי כבית ההבראה והוא משמש כיום כמלון ומרכז לאמנויות. אנחנו שומעים על גלגוליו של המבנה, מבקרים באיזורים השונים ומקבלים הסברים על התערוכה שבמקום.

מדובר ללא ספק במלון היפה בארץ וניכרת ההשקעה העיצובית והאדריכלית בכל פרט ופרט. בדמיוני יש לי האמצעים לעבור לגור שם בכל שנה לאיזה שבוע-שבועיים של "בית הבראה" והשראה ליצירה, אבל בשלב הזה נאלצתי להסתפק בסיור המודרך. המלון מוציא סיורים מודרכים בכל יום בשעה 10:00 (10:30 בשבת) בעלות של 35 ש"ח (חינם לאורחי המלון, יש לתאם הגעה). ניתן להגיע גם ללא סיור מודרך ולבקר ללא תשלום בתערוכה המוצגת בחללים המשותפים של המלון.

?  מלון אלמא: אתר | הזמנת סיור: 077-7356363

אוכלים עם המייסדים

אחרי הלחמניות של קהילת בית אל, הגלידה של לה-גופרה, הסנגריה של גרינגוס והעוגיות והשייק של מלון אלמא, נפתח לנו התיאבון, לכן לסיום הטיול בזכרון לקחה אותנו צהלה למסעדת המייסדים 16. מסעדה מקומית בשרית שפינקה אותנו בשולחן עמוס במנות צמחוניות ובשריות – רעבים לא יצאנו.

?  מסעדת "המייסדים 16", נמצאת כמובן ברחוב המייסדים 16, זכרון יעקב | אתר |  04-8580555

השיבה הביתה

אני עולה על אוטובוס שעוצר ממש בסמוך למסעדת המייסדים, ולוקח אותי לכיוון התחנה שלי על דרך נמיר בת"א. מי ידע (חוץ מצהלה) שלזכרון יעקב יש כל כך הרבה מה להציע מעבר לבית אהרונסון?

התחלתי את היום הזה עייף ונרגן ועכשיו אני מחוייך ושבע בנסיעה רגועה באוטובוס, מדפדף בתמונות שבמצלמה. אני נעצר על התמונות ממוזיאון העליה הראשונה ונזכר בסיפור של צהלה על אותו מנהל בית ספר שהתלונן על הלבוש החילוני של אחת המורות. אני חושב על קודי הלבוש אשר מוּחלים בשנים אחרונות באופן לא שוויוני בעיקר על תלמידות. יכולות לנחש איך פתר אותו פקיד את התלונה ההיא של מנהל בית-הספר, נגד המורה בלבוש החילוני?

סרטון על היצירה "כלת המלח" של סיגלית לנדאו:

לטיול לזכרון יעקב הוזמנתי במסגרת סיור בלוגרים שארגנה גלית קידר מקבוצת בלוגרים ישראלים, בשיתוף עם צהלה ברוש. כל הדעות בפוסט הן שלי בלבד. אם אהבתם את הפוסט על זכרון, אולי תאהבו גם את הפוסט על הביקור בעיר רמלה. מוזמנים לצלול בבלוג ולקרוא על טיולים נוספים בארץ, כמו הטיול לאגמון החולה או הסיור בזכרון יעקב.