ים המלח על אופנוע
העוצמה, הריגושים ותחושת החופש שברכיבה על אופנוע כבד – כל אלה אינם מדברים אלי. למעשה, תקופת האופנועים שלי הסתיימה מזמן, אחרי שלוש שנים בהן דהרתי בעליות
צילום נופים (Landscape Photography).
העוצמה, הריגושים ותחושת החופש שברכיבה על אופנוע כבד – כל אלה אינם מדברים אלי. למעשה, תקופת האופנועים שלי הסתיימה מזמן, אחרי שלוש שנים בהן דהרתי בעליות
באמת שהתכוונתי לכתוב פוסט על החופשה בבודפשט. העיר מדהימה, האוכל היה מעולה ומשמין ופגשתי אנשים מעניינים. אבל במקום זה, יצא לי פוסט על אחד הסיוטים
קר. אפילו קר מאוד. אני חושב שזו היתה התובנה הראשונה שלנו כשנחתנו בפראג. הדבר השני שהבחנו בו היו חתיכות קטנות של אבק שעפו ברוח ונכנסו לנו
מון סן מישל בשיעורי הצרפתית אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר. עוד כתלמיד תיכון לא הבנתי מה קורה סביבי לאורך השיעורים הראשונים ושעות האפס
קפאין. אני צריך עוד קפאין. השעה שמונה לפנות בוקר ואני כבר על הרכבת בדרכי לטיול בזכרון יעקב, אי שם בצפון הרחוק.
לפי כמות תמונות העגורים שצלמים ישראלים מעלים לרשת, ניתן בטעות לחשוב שישראל נשלטת בידי עגורים, בעוד שכל בר דעת בעל חשבון פייסבוק יודע שהעולם בכלל נשלט בידי חתולים חמודים.
אז כמו שקורה לכל אחד מאיתנו מפעם לפעם, מצאתי את עצמי ערב אחד לבד על מטוס בדרך חזרה לישראל, אחרי חופשה בת שלושה שבועות באיטליה. לקחתי איתי
ברגע שה-GPS הכריז בבטחון: "הגעת ליעד!", הבנתי סופית שהלכתי לאיבוד. כבר התחיל להחשיך ומצאתי את עצמי אבוד בדרך עפר צרה ומפותלת שעוברת בתוך חורש טבעי במעלה ההר.
ככל שהזהירו אותי יותר שהצרפתים הם אנשים עילאיים ומתנשאים, שלא יודעים אנגלית ושאינם אוהבים זרים – כך ידעתי בודאות שאוהב אותם יותר. בפועל לקח יום
מצטרפים לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה" ומקבלים עדכון במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
מצטרפים
לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה"
מקבלים
עדכונים במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
נהנים!
נהנים מתמונות ותוכן מעניינים מפעם לפעם. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.