זריחה מאוחרת – הסיפור של איינדהובן

אני יוצא מהמלון שלי בשכונת דה-ברחן (De Bergen) באיינדהובן בשעה שמונה לפנות בוקר, כדי ללגום אספרסו של שחרית עם מיכל, בקפה לוציפר. בחוץ חושך מצרים, פרט לנורות הכריסמס שעדיין תלויות על העצים, למרות שכבר אמצע ינואר.

החופשה האחרונה שלי בהולנד היתה מזמן, בעידן של טלפון-קווי ומצלמות פילם, כך שלא זכרתי כמה מאוחרת הזריחה כאן.

למעשה, אני לא זוכר כמעט כלום מהחופשה ההיא בהולנד (אם אתם מבינים למה אני מתכוון ?). אני רק זוכר שטסתי כדי ליהנות מסצינת המסיבות של אמסטרדם, ושחזרתי משם בלונדיני (תמונה מפלילה בהמשך – הישארו עמנו…).

עברו מאז עשרים שנה לפחות, בהן הספקתי להתבגר ולהמציא את עצמי מחדש כמה פעמים, ואם לשפוט לפי הביקור באיינדהובן – גם התיירוּת בהולנד התבגרה והשתנתה לא מעט בשנים שחלפו.

כן, לא רק בני אדם יכולים לעצור את מהלך החיים ולשלוף את קלף ה -"שנה כיוון". בעולם הסטארטאפים ממנו אני מגיע, קוראים לזה "פיבוט" (pivot). בהולנד, פשוט תגידו איינדהובן.

מתכננים טיול באיינדהובן? כל המידע על טיסות, מלונות, מסעדות ואטרקציות ממתין לכם בפוסט: מדריך איינדהובן למטייל

הסיפור של איינדהובן – מוכרת הגפרורים הקטנה

לאורך שנים היתה ידועה איינדהובן כעיר תעשייתית אפורה של מפעלי גפרורים. "עיר האורות" קראו לה, ולא בקטע טוב. כשפיליפס הקימה בעיר את מפעל נורות-החשמל הראשון שלה – הכל השתנה.

לאורך מאה שנים איינדהובן נהנתה מפירות ההצלחה של פיליפס, שהפכה לענקית אלקטרוניקה. פיליפס דאגה לתעסוקה, לשכונות מגורים לעובדים, למוסדות השכלה ותרבות ואפילו לקבוצת הכדורגל המקומית. אלא שאז…

בשנות התשעים החליטה פיליפס לכבות את האורות במטה שלה באיינדהובן, ולהעביר את הפעילות לאמסטרדם.

בן לילה איינדהובן הפכה מעיר אורות משגשגת, לעיר אפרורית ומוכת אבטלה, ונראה היה לרגע שאזלו הגפרורים בקופסה של איינדהובן. אלא שאז…

גבירותי ורבותי – מהפך!

יש ערים שלא משתקמות ממשבר כזה (היי דטרויט!), אבל איינדהובן התגלתה כעיר שמסתגלת לשינויים והופכת אותם לכח מניע.

לאחר המשבר, לקחה העיר את המשאבים שנותרו ברשותה: אנשי פיתוח, מוסדות גבוהים ללימוד עיצוב וטכנולוגיה והמון שטחים מסחריים שהותירה פיליפס אחריה, והפכה אותם למטעמים הולנדיים.

כיום איינדהובן הופכת לשם נרדף לעיצוב, טכנולוגיה וחדשנות. היא העיר השלישית בכוחה הכלכלי בהולנד, והיא משלבת אוכלוסיה הולנדית ותיקה עם אוכלוסיה בינלאומית חזקה וחדשה של סטודנטים והייטקיסטים שרואים באיינדהובן יעד אטרקטיבי לרילוקיישן.

הסיפור של איינדהובן חי ובועט גם בהווה. אפשר להרגיש אותו במתחמי הטכנולוגיה והמעצבים שבעיר, אבל זיהיתי אותו גם באנשים שהכרתי, שהיו יצירתיים או כאלה שהמציאו את עצמם מחדש בשלב כלשהו בחייהם, ממש כמו איינדהובן. הראשון שבהם היה רִיק.

רוכבים הולכים אל העיר האסורה

לצורך הסיור באיינדהובן אני מגיע ללשכת התיירות של העיר, כדי לפגוש את ריק. לשכת התיירות חולקת חלל עם בית הקפה  Coffeelab, שלא מפחד לעשות ניסויים בתרכובות וטעמים של קפה. נראה שגם כשמדובר בקפה, איינדהובן חושבת מחוץ לקופסה ולא קופאת על פוליה. ריק, האיש והשפם, הוא אדריכל במקצועו, אבל כמו איינדהובנ-יסט מצוי, הוא המציא את עצמו מחדש ועובד כיום בחברת המיתוג של איינדהובן, וחוטא לפעמים גם בהדרכות תיירים בעיר.

היעד הראשון ברשימה הוא Strijp-S (סטרייפ-אס), מפעלים של פיליפס שהוסבו למתחמי עבודה, חנויות, גלריות ומסעדות, תוך שמירה על הסגנון התעשייתי שאפיין את המפעלים. סטרייפ-אס היה סגור בעבר לעובדי פיליפס בלבד מחשש לדליפת סודות מסחריים, ומכאן שמו: העיר האסורה.

האיזור מרוחק מעט ממרכז העיר ולכן הדרך "היפה והנכונה" אליו היא באופניים, אותם ניתן לשכור ליום או ליומיים. אבל עם כל הכבוד לסיפור של איינדהובן והקטע עם "להתגבר על משברים", רכיבה על אופניים בכפור של ינואר היתה עבורי משבר אחד יותר מדי, אותו סירבתי לחגוג. על כן עשינו את הדרך בהליכה של כ-25 דקות ממרכז העיר (למען הכנות, מזג האוויר של ינואר היה לא רע בכלל, והלכנו ברגל רק כי אני מפונק קשה לי לתפעל את המצלמה תוך כדי רכיבה על אופניים).

סטרייפ אס (Strijp-S)

סטרייפ-S הוא איזור גדול יחסית, ובסיור באותו בוקר הספקנו לבקר בגלריה לאמנות, חנויות עיצוב פנים, מסעדות ואפילו חווה מקורה לגידול צמחים בשיטה אקוופונית, כלומר צמחים ודגים שגדלים במערכת אקולוגית סגורה, המשרתת מסעדות מקומיות. כן, גם כשמדובר בחקלאות – איינדהובן דוגלת בחדשנות. לגדל צמחים באדמה עם חומרי דישון ומשאיות שמשנעות את הסחורה ברחבי אירופה, זה הכי 2019.

כל ההמלצות לביקור ב- Strijp S מופיע בפוסט "מדריך איינדהובן למטייל", כולל המלצות לטיול באיינדהובן עם ילדים או מתבגרים.

מחוץ ל-Strijp-S נמצא אצטדיון קבוצת הכדורגל פ.ס.וו פיליפס (PSV Eindhoven) המפורסמת, ככה סיפרו לי, וחובבי הז'אנר יכולים להזמין סיור מודרך במקום.

עמק הסיליקון היצירתי של העולם – פיט היין איק – Piet Hein Eek

מ-Strijp-S התרחקנו עוד ברגל ועברנו ליד Strijp-T אותו ניתן לזהות לפי ארובות הענק שיוצאות ממה שהיה פעם תחנת כח ענקית וכיום משמש כתחנת-כח לחדשנות (Innovation Powerplant). זהו לא מקום שניתן לקפוץ לבקר בו, אבל אם הייתי מגיע לאיינדהובן לסיור שעוסק בחדשנות, הייתי מנסה לתאם מפגש עם החברות שעובדות בו.

במרחק כמה דקות הליכה משם, אנחנו כבר במתחם Strijp-R ובו חלל התצוגה והעבודה של המעצב ההולנדי הידוע פיט היין אייק, שאת עבודותיו ניתן למצוא גם בחנויות עיצוב בישראל.

בניגוד למעצבים הולנדים מצליחים אחרים, פיט היין אייק נשאר באיינדהובן, אותה הוא כינה פעם בראיון: "עמק הסיליקון היצירתי של העולם". כשחושבים על החיבור בין הייטק, חדשנות ועיצוב המתקיים בעיר, נראה שהוא לא מגזים.

במתחם אפשר לראות חלל תצוגה עם עיצובים של היין-איק, בו תוכלו לרכוש פריטים קטנים וגדולים, כמו שולחן אוכל מעוצב במחיר פעוט בן 5 ספרות (לא כולל משלוח).

מהחנות ניתן גם להשקיף על המפעל עצמו, ומעברו השני של הכביש אפשר לעצור במסעדת הבית – גם היא בחלל תעשייתי ענקי, עם גופי תאורה מעניינים ואוכל מקומי (נסו את נקניקיית הדם ברוטב תפוחים!).

משוטטים במרכז העיר

כשאנחנו חוזרים למרכז העיר, לכיכר ה-18 בספטמבר (18 Septemberplein) , כל הנקודות מהסיפור של איינדהובן מתחילות להתחבר ואני מתחיל לזהות בכל פינה נגיעות של פיליפס, עם השקעה בעיצוב ואדריכלות.

מהנקודה הזו רואים את בית פיליפס, ומעברו השני של הכביש איזור מסחרי נטול מכוניות אותו עיצב האדריכל האיטלקי Massimiliano Fuksas, שאחראי גם על הבועה השקופה בעלת המראה העתידני, המכונה De Blob (כל ההמלצות בפוסט "מדריך איינדהובן למטייל").

בכיכר וברחובות הסמוכים אפשר למצוא בתי מסחר רבים, חלקם מקומיים, כמו Hutspot, רשת חנויות אופנה והום-סטיילינג מקומי, ואחרים של מותגים בינלאומיים מוכרים (כן, יש פרימארק באיינדהובן).

החנויות במרכז איינדהובן מעוצבות להפליא, ואם תרימו את הראש, תראו את ההשקעה בגופי תאורה בכל חנות אליה תיכנסו – בכל זאת, עיר של פיליפס.

מוזיאון פיליפס – הקשר החזק שנוצר בין פיליפס לבין תושבי איינדהובן הוא יוצא דופן, כך שזה די הגיוני שמוזיאון פיליפס ימוקם באיינדהובן (קרוב ל-Blob). לא ביקרתי במוזיאון, אבל הוא אמור להיות יפה וחווייתי, ומוצגים בו בין היתר חדרי סלון ביתיים בתקופות שונות (כן, גם המוזיאון נמצא במדריך איינדהובן למטייל).

במרכז הרחבה של כיכר ה-18 בספטמבר תמצאו פסאז' תת קרקעי שנראה כמו כניסה מהודרת לתחנת מטרו, אבל למעשה מדובר בחניון אופניים מקורה. גם את הפסאז' והכניסה אליו עיצב האדריכל Massimiliano Fuksas.

מחוץ לחניון האופניים עומד מבנה גדול בעל חזית ירוקה, של רשת בתי הכלבו De Bijenkorf. אם נדמה לכם שסתם בנו שם מבנה ירוק, כנראה לא הבנתם את הקטע של איינדהובן.

את המבנה יצר האדריכל האיטלקי Gio Ponti, ומלבד הפיתוחים דמויי הכוורת (פירוש המילה Bijenkorf, הוא כוורת), החזית הירוקה מייצגת את הנוף של הולנד, כפי שראה האדריכל כשטס מאיטליה ההררית אל הולנד, ארץ השפלה.

מתכננים טיול באיינדהובן? כל המידע על טיסות, מלונות, מסעדות ואטרקציות ממתין לכם בפוסט: מדריך איינדהובן למטייל

גאוות היחידה של איינדהובן

אנחנו מגיעים בחזרה ללשכת התיירות של איינדהובן, ממנה יצאנו לסיור. בלשכת התיירות תוכלו לקבל מידע ולרכוש מרצ'נדייז עם סמל העיר.

לתושבי איינדהובן יש גאוות יחידה ותחושת שייכות למקום ולסמליו. הם היו שותפים לתהליך המיתוג מחדש של העיר, כך שסמלה של איינדהובן הוא לא משהו שמופיע רק על חולצות של תיירים, אלא משולב בעבודות של מעצבים, ב-לוגואים של בתי עסק, פרסומות ואפילו בתור כקעקוע נפוץ.

מאחורי לשכת התיירות נמצא מבנה תחנת הרכבת של איינדהובן ואם תיקחו כמה צעדים אחורה תוכלו לראות בבירור שהוא מעוצב כמו מכשיר רדיו ישן של פיליפס. יש האומרים שלהיפך: פיליפס הוציאו דגם של רדיו בהתאם למבנה תחנת הרכבת.

מוזיאון Van Abbemuseum – כולם מוזמנים

אחרי יום שלם בעיר שכולה עיצוב וחדשנות, אנחנו מגיעים למוזיאון לאמנות עכשווית של איינדהובן  Van Abbemuseum. המוזיאון שוכן בתוך מבנה יפהפה וכמקובל בעיר, הוא דואג להציג את היצירות באופן לא שגרתי.

לדוגמה, בחלל בו מוצגים ציורים הולנדיים קלאסיים, מונחים לצד כל יצירה גם חפצים עתיקים אמיתיים, מתוך הציור. חלק מהחפצים עתיקים יותר מהציור עצמו!

אחת התערוכות המעניינות במוזיאון היא פרויקט שבו לקחו ביטויים מהשיח הקווירי החדש, ותרגמו אותו לשפת הסימנים ללקויי שמיעה. אופן הסימון של הביטויים מופיע על גבי מסכים בתערוכה, כך שמי שרוצה מוזמן ללמוד. הרעיון הוא לאפשר למי ששפת הסימנים היא השפה הראשית שלו, לקחת חלק בשיח.

התערוכה הזו היא לא האיזור היחיד שמתייחס לקהילה הלהטבי"ת, ונציגת המוזיאון מסבירה לנו, שכאשר אמנות להטבי"ת מוצגת כחלק שגרתי במוזיאון, גם אוכלוסיה שמרנית יותר נחשפת אליה בסיורים, לפעמים בפעם הראשונה. לקהילה הלהטבית של איינדהובן, אקדיש פוסט נפרד .

בין היתר המוזיאון שואף להיות נגיש לכולם, כולל אנשים עם הפרעות בויסות חושי, לקויי ראייה שיכולים למשש דגם מפוסל של הציור התלוי על הקיר ולבעלי מוגבלות תנועה. "אני לא יכולה לומר שאנחנו 100% שם", אומרת נציגת המוזיאון, "אבל inclusivity חשובה לנו, ואנחנו דואגים להשתפר כל הזמן".

אז מה אוכלים?

כעיר קוסמופוליטית שמתנערת מהולנד הישנה של גבינה הולנדית ודג מלוח בלחמניה, ניתן למצוא באיינדהובן מגוון רחב של מסעדות. כבר תיארתי את נקניקיית הדם ברוטב תפוחים, שאכלתי במסעדה במתחם של פיט היין איק, אני רוצה להציע כאן עוד שתי אופציות מעניינות משתי הקצוות של הסקאלה:

אחד המקומות בהם ניתן לראות איך איינדהובן נהנית מהמגוון האנושי שבה, הוא מתחם האוכל DownTown Gourmet Market, ובו 21 דוכני מזון מהיר, שכל אחד מהם מספר סיפור של אדם או משפחה של מהגרים ממדינה אחרת.

אם אתם פודיז ומחפשים ארוחת שף מהודרת ולא יקרה (יחסית לתל אביב), הזמינו לעצמכם מקום במסעדת השף של מלון Kazerne.

כמו הרבה דברים מיוחדים באיינדהובן, המסעדה היתה מסעדת פופ-אפ זמנית לרגל שבוע העיצוב של איינדהובן (DDW). מסעדת הפופ-אפ הפכה למסעדת שף קבועה ולאחר מכן למלון בוטיק יוקרתי.

בקומת המסעדה תמצאו תערוכות אמנות ועיצוב מתחלפות, ומעבר לתפריט הקבוע, תוכלו ללכת על מנות שף בהפתעה, במחירים שנעים בין 24 יורו לארוחת של שתי מנות, ועד ל-45 יורו לארוחה של 4 מנות. לא מחיר מטורף למסעדה אירופאית ברמה כזו.

עם כל הכבוד לארוחות שף ורעיון "ההולנדית החדשה", האחיינית שלי השביעה אותי שלא אחזור מהולנד בלי פרוכטנהאחל (Vruchtenhagel) , סוכריות שילדים הולנדים נוהגים לפזר על פרוסת לחם מרוחה בחמאה – ארוחת בוקר של אלופים.

כבלוגר חוקר ומקצועי, לא היתה לי ברירה אלא לנסות את הפלא הזה בעצמי – למען התחקיר, כמובן. אגב, אם אתם קונים לעצמכם חבילת סוכריות כזו – עשו לעצמכם טובה ועטפו אותה בשקית או שהמזוודה שלכם תתמלא באבקת סוכר (אל תשאלו איך גיליתי את זה).

מי הזיז את הגבינה שלי – איינדהובן היא ההולנדית החדשה

איינדהובן אולי לא מתאימה לכל תייר, אבל לא היה לי ספק שאתחבר אליה. כמי שעזב קריירת הייטק כדי לפתח את הצדדים היצירתיים שלו, היה לי מעניין להגיע לעיר שעברה בעצמה הסבה מקצועית, מעיירת פועלים אפרורית, לממלכה תוססת של עיצוב חדשנות וטכנולוגיה. כחיפאי לשעבר, הסיפור של איינדהובן גם נותן לי תקווה שיום אחד חיפה, אחת הערים המהממות עם הפוטנציאל הכי לא מנוצל בארץ, תחשב את מסלולה מחדש.

איינדהובן לא מתיימרת להיות אמסטרדם הפרועה וגם לא תמצאו בה את הולנד הישנה, של טחנות רוח, מרבדים של טוליפים, קופי שופס וגבינות הולנדיות בכל פינה. אבל אם אתם בקטע של ערים קטנות אך קוסמופוליטיות, אוהבים עיצוב ואדריכלות, או חיים ונושמים טכנולוגיה וחדשנות – איינדהובן היא ההולנדית החדשה, והיא מתאימה לכם כמו כפפה ליד.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לכל ה-late bloomers שחווים זריחה מאוחרת ולכל מי שמרגיש עכשיו כאבי צמיחה וגדילה — כי זה בדיוק הסיפור של איינדהובן, כך שכל העיר עומדת מאחוריכם!

אם אתם מתכוונים לטייל בעיר, אתם מוזמנים לקרוא את מדריך איינדהובן למטייל. בהמשך אכתוב גם על מפגשים מעניינים שהיו לי עם חברי הקהילה הלהטב"ית בעיר  .

כל הפוסטים מהולנד מחכים לכם כאן ואם אתם אוהבים לטוס למקומות רחוקים? מוזמנים לצלול ולקרוא על טיולים נוספים בחו"ל

וכעת  כמובטח – תמונה מביכה שלי מהולנד לפני עשרים שנה…

תודות וגילוי נאות: תודה לריק פרהאלה מ-Eindhoven 365 על ההיכרות עם העיר ועל העזרה בהכנת הפוסט ותודה למיכל מנור, "רואה עולם", על החיבור. בשנה האחרונה מיכל פועלת כדי להביא אנשי תקשורת ומדיה לאיינדהובן, במטרה להעמיק את הקשרים בין ישראל לבין איינדהובן ומחוז צפון בראבנט בכלל. כמו תמיד, הדעות בבלוג, הן שלי בלבד.