תוצאות עבור:צילום רחוב

הוואנה קובה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עופר קידר

"בונז'ור מסייה, אנחנו משדרגים אותך", אמרה הדיילת בצרפתית כשעליתי למטוס מפריז להוואנה והפנתה אותי לכיוון המחלקה של הביוקר. אני חושב שלא יכלתי למצוא דרך קיצונית יותר להתחיל טיול בחצר האחורית של קובה, מאשר להגיע לשם במחלקת יוקרה במושב מרווח, כשקוראים לי "מסייה" ומפטמים אותי בכל טוב המטבח הצרפתי עם מנות שאני לא נוהג לאכול ושמפניה שאני לא נוהג לשתות. כשנחתנו והטייס הודיע שלא נוכל לצאת בדקות הקרובות מהמטוס עקב תקלה בטרמינל של הוואנה, הקובני החביב במושב שלידי התפקע מצחוק ואמר לי: "אנחנו אולי שותים שמפניה מפריז, אבל זאת ידידי, היא קובה!".

DSC_0275-2

אני מאשים את פורים. זה נכון שאמרתי שסיימתי עם הפוסטים עליפן, אבל אווירת חג הפורים ברחובות תל אביב החזירה אותי לחגיגות פורים בטוקיו, כך שלא יכלתי להתאפק. וכשאני אומר פורים בטוקיו, אני למעשה מתכוון ל- Halloween בטוקיו. מבחינתי מדובר באותו חג ממש, רק ללא עשרות אלפי פָּרְסִים הרוגים מהודו ועד כוש או עשרה בנים של אף אחד תלויים על עץ.

קיוטו, יפן | Kyoto, Japanji | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עופר קידר

אם טוקיו היא ניו יורק של יפן, קיוטו היא הירושלים של יפן בכמה מובנים. ראשית – קיוטו מלאה במקדשים והיא קדושה לכל הדתות: שינטו ובודהיזם. שנית האטרקציות שבה פוטוגניות מאוד, אבל מפוזרות על פני שטח גדול ולכן כדאי להקדיש לה כמה ימים. ריכזתי עבורכם את עשר האטרקציות הפוטוגניות ביותר בעיני בקיוטו והסביבה.

dsc_0501

לקוח בטוקיו לא יכול להכנס לחנות או למסעדה, ממוכנת ככל שתהיה, מבלי שיקבלו את פניו בצהלות שמחה נלהבות: "Irasshaimase"! בניגוד לעולם המערבי שם העובדים מדקלמים את המילים הנכונות ("תודה שקנית yellow!") אבל משדרים משהו אחר ("בא לי למות!"), ביפן התחושה היא שהם באמת מתכוונים לזה.

טוקיו, יפן | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

לחמניה עם שעועית לארוחת בוקר
דמיינו את הבוקר המושלם כשאתם בחופשה. עבורי בוקר כזה כולל השכמה מאוחרת, דקות ארוכות של שקט עם כוס קפה מהביל לפני שהיום באמת מתחיל וארוחת בוקר טריה ומגוונת בבית הקפה השכונתי. זה עובד בתל אביב, בניו יורק, במדריד ובפריז, אבלבטוקיו עפעס… הדברים מעט שונים. למה? למי איכפת, אנחנו ביפן!

טוקיו, יפן | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

התעוררות
אתם בטח מכירים את התחושה. התעוררתם זה עתה מחלום מתוק אבל הזוי בטירוף. אתם שואלים את עצמכם: "וואו – מה לעזאזאל היה הדבר הזה?" ומנסים לסדר אותו בראש לפני שהתחושות יתפוגגו. ככה אני מרגיש מאז החזרה מהטיול ליפן. אני אנסה לארגן את המחשבות ואת התמונות ולתרגם אותן לפוסטים, אבל האמת היא שגם אחרי חודש, יפן עבורי היא עדיין בגדר חידה מלאה בניגודים.

ניו יורק | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

לא נעים להודות, אבל האמת היא שאני כמעט לא מבקר בתערוכות אמנות כשאני בארץ. הנה, אמרתי את זה. אמנם אני גר בתל אביב הבירה (התרבותית, סבבה?), אבל למרות שבכל יום בדרך מהעבודה אני עובר בסמוך למוזיאונים וגלריות, מחשבה בסגנון: "מעניין איזו תערוכה רצה עכשיו" אפילו לא עוברת לי בראש, ואני עסוק בעיקר במה אזמין לאכול באותו ערב או בטרדות שונות של "החיים עצמם".

פורים בכיכר המדינה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עפר קידר

גם השנה התעקשתי לבלות את פורים במסיבת הרחוב בכיכר המדינה בתל אביב, למרות שאני לרוב נמנע מאירועים הכוללים המוני אדם ומוסיקה חזקה. כשמסתכלים מהצד, המסיבה הזאת נראית הזויה ותלושה מהמציאות הישראלית הקשה, שבה אדם לאדם זאב וחלק גדול מאיתנו שורד ובקושי מצליח להרים את הראש מעל המים. גם המיקום שבחרה עיריית תל אביב לרייב ההמוני הזה נראה תלוש. מה הקשר בין כיכר המדינה, גוצ'י וארמאני, לבין מסיבה חינמית, הנגישה לכולם?

רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

פשוט בלתי נסבלים! האנשים המתנשאים האלה שמבקרים בעיר כלשהי בחו"ל למשך יומיים וחצי וישר מדברים עליה כאילו הם מומחים גדולים שגדלו שם. אתם בטוח מכירים כאלה וקל לזהות אותם, כי הם תמיד קובעים עובדות נחרצות ולרוב מטופשות, משהו בסגנון של: ״אני אומר לך – כל הצרפתים אנטיפתיים!" (כן, כי פגשת את כ-ל הצרפתים בשלושה ימים שהייתבפריז ורבצת במקדונלדס)  או ״מדריד? עזוב, אין מה לראות שם״ (סירייסלי?!).  

כיכר סן מרקו - ונציה, איטליה | בלוג הצילום של עופר קידר

פוסט שלם הקדשתי לעירונציה. הרעתי לה, מחאתי לה כפיים וצעקתי "בראבו!". כעת היא חוזרת אל הבמה לפוסט הדרן אחרון ובו כמה מילים על האנשים של ונציה. מבחינתי, people watching הוא חלק בלתי נפרד מכל טיול וכדי לקבל תמונה מלאה של עיר – הנוף האנושי שלה חייב להכנס לפריים.