פוסט שלם הקדשתי לעיר ונציה. הרעתי לה, מחאתי לה כפיים וצעקתי "בראבו!". כעת היא חוזרת אל הבמה לפוסט הדרן אחרון ובו כמה מילים על האנשים של ונציה. מבחינתי, people watching הוא חלק בלתי נפרד מכל טיול וכדי לקבל תמונה מלאה של עיר – הנוף האנושי שלה חייב להכנס לפריים.
-
הנוף האנושי חייב להכנס לפריים
לרוב אני מעדיף לצלם אנשים מרחוק בעדשת זום רצינית שלא מפריעה להתרחשות הטבעית ובעיקר מאפשרת לי להמנע מכל אינטראקציה אנושית עם המצולמים (כמה נוח!). הפעם, למרבה התדהמה שלי וגם של המצולמים, בחרתי להתפרע וממש לתקשר עם חלק מהאנשים שבחרתי לצלם, כך שאוכל לצלם אותם ממרחק אפס.
-
לצלם ממרחק אפס
בדמיוני, התכוונתי לפתוח עם אנשי ונציה בשיחת חולין באיטלקית שוטפת ואז, לאחר שהקרח ישבר ונכיר לכמה דקות, אוכל לצלם אותם כשהם נינוחים ומלאי רצון לשתף פעולה. אתם יודעים, Humans of New York סטייל. במציאות זה היה מעט שונה, כי לשיטה הזאת כפי שלמדתי בוונציה, יש גם מספר חסרונות…
הבעיה המרכזית בגישת הצלם הידידותי למשתמש, היא שבניגוד לאינטואיציה הנשית שלי ולכל מה שמלמדים אותנו כילדים – נאלצתי לדבר עם אנשים זרים. שנית, כשמדברים עם זרים ומבקשים מהם להצטלם, חלק מהם יגידו לך "לא", ולראייה – חזרתי הפעם עם אפס תמונות של גברים במדים (sorry guys).
-
צאי אל החלון
ולבסוף – למרות הידע שלי בספרדית (הבטחתם שזה דומה!), לימודי האיטלקית עם דואולינגו והרקע שיש לי במוסיקה קלאסית באיטלקית – לא הצלחתי לנהל ולו שיחת חולין פשוטה אחת. האמינו לי שגם באיטליה, העובדה שאתה מכיר קטע מתוך אופרה באיטלקית הנפתח במילים "צאי אל החלון" ("Deh, vieni alla finestra"), לא עושה רושם על אף אחד ולא באמת מסייע לשבור את הקרח. ברוב המקרים – ממש להיפך (הערה לעצמי: נסה להבא לשיר את "צאי אל החלון" בלחן של אתניקס ובחן את התגובות).
איך אסכם את החוויה האינטראקטיבית עם אנשי ונציה? היה מעניין לצאת מאיזור הנוחות שלי, להתנסות בסגנון צילום שונה מעט וכל זה מבלי שנאלצתי לקום מוקדם בבוקר. כשחושבים על זה, ההישג אולי המשמעותי ביותר היה, שחרף נסיונותי הכושלים לתקשר עם אנשי ונציה באיטלקית ולמרות שהפרעתי להם בשיגרת יומם, רוב המצולמים שיתפו פעולה בשמחה ולהפתעתי אפילו פעם אחת לא עצבנתי מישהו מספיק כדי שאאלץ לנוס על נפשי.
יכולתי להמשיך ולקשקש על ונציה עוד המון, אבל נראה לי שנעצור כאן כדי שאתפנה לכתוב על המשך הטיול באיטליה, בו טיפסתי על הרי הדולומיטים. כלומר…סוג של…
ונציה היתה התחלת הטיול שלי באיטליה. מכאן המשכתי לדולומיטים ואז לרומא. את פירנצה שמרתי לפעם אחרת. אוהבים לטוס למקומות רחוקים? מוזמנים לצלול ולקרוא על טיולים נוספים בחו"ל
את הסרטון מוונציה כבר ראיתם?
סרטון בונוס למשקיענים: צאי אל החלון (Deh, vieni alla finestra), מתוך דון ג'ובאני של מוצארט:
https://www.youtube.com/watch?v=wDPcab-gcYs
