אני במצב רוח יפואי
יש שבועות בהם המצלמה מסתכלת עלי במבט מאשים ואם רק היתה יכולה, ודאי היתה מתקשרת לשירותי הרווחה כדי לדווח על התעלמות והזנחה פושעת מצידי. ככה
סיטואציות אקראיות במקומות ציבוריים
יש שבועות בהם המצלמה מסתכלת עלי במבט מאשים ואם רק היתה יכולה, ודאי היתה מתקשרת לשירותי הרווחה כדי לדווח על התעלמות והזנחה פושעת מצידי. ככה
את שכונת פלורנטין הכרתי לראשונה דרך סדרת הטלויזיה המפורסמת מהניינטיז. זה היה השלב בחיים בו התחלתי להבין שאני
כשהשתחררתי מהצבא עבדתי במתחם התחנה המרכזית החדשה כבריסטה (שם איטלקי יפה ל-״זה שמכין את הקפה״)
שמש, ים, מוסיקה ומאות אלפי אנשים מכל העולם במסיבה אחת גדולה. במילון שלי – זו ההגדרה לסיוט. ולמרות זאת, אני מקפיד להגיע מידי שנה למצעד
נהג מונית "לטיילת, באיזור של בוגרשוב בבקשה" אמרתי בזמן שנכנסתי למונית חמוש במצלמה ומרוח בקרם הגנה בדרגה שלוש מאות. חלפו כמה שניות של סמול טוק
אני לא טיפוס ספורטיבי. אין לי אופניים ואני נוהג להתנייד בעיר במוניות וברכבת התחתית ובאוטובוס. הבעיה בלצלם את העיר ביום כיפור, היא שאין תחבורה ציבורית
אני דווקא פחות בעניין של פורים. כל הקטע של להשתכר ולחגוג ברחובות לא ממש מתאים לי (אני יותר טיפוס של יום כיפור☺), אבל מכיוון שתמונות
אומרים שצלמים אמיתיים יוצאים לצלם בכל מזג אוויר. אני, ברשותכם, מעדיף להסתגר בבית תחת המזגן עד שיגמר הקיץ (כלומר בינואר). ובינתיים, עד שיגיע הסתיו, חשבתי
כולנו אנשים מאוד עסוקים ולכן אני יודע שאם דודי מתקשר באמצע יום עבודה, סימן שהוא מבשל לנו רעיון לסשן צילומים מעניין ויצירתי שלא יכול לחכות. אני
מצטרפים
לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה"
מקבלים
עדכונים במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
נהנים!
נהנים מתמונות ותוכן מעניינים מפעם לפעם. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.