בודפשט

השיבה הביתה – חזרה מבודפשט

באמת שהתכוונתי לכתוב פוסט על החופשה בבודפשט. העיר מדהימה, האוכל היה מעולה ומשמין ופגשתי אנשים מעניינים. אבל במקום זה, יצא לי פוסט על אחד הסיוטים שמוציאים ממני תמיד את שנאת האדם באשר הוא אדם: הטיסה חזרה ארצה. 

בלוג הצילום בגבעת המצודה, בודפשט

גבעת המצודה, בודפשט

בלוג הצילום בדנובה הכחולה, בודפשט

הדנובה הכחולה, בודפשט

אשת מנהל הסניף
השעה היתה קצת אחרי חצות. השאטל שעובר בין המלונות ולוקח את הישראלים לשדה התעופה הגיע למלון שלי. מיד כשנכנסתי, הגברת בעלת הלוק הנובורישי במושב הראשון אמרה בזלזול: "זאת חשפנית זאת!?". נעלבתי לרגע, אבל אז הבנתי שהיא לא מדברת עלי, אלא שקועה בתיאור המקומות בהם היא ובעלה ("הוא מנהל סניף!") ביקרו, ושיתר הנוסעים ודאי החמיצו. "אגורה החשפנית הזאת לא ראתה אצלי!" המשיכה אשת מנהל הסניף, "זה לא כמו החשפניות של בורגס – לא ככה אשר?". בעלה, מנהל הסניף, נהם לאישור והאוטובוס עצר כדי להעלות את הנוסעים מהמלון הבא. "זה המלון שלכם? זה ממש רחוק ממרכז העיר!" הזדעזעה אשת מנהל הסניף, "אם זה מה שהסוכנת שלי היתה מארגנת, הייתי הורגת אותה – לא ככה אשר?". מנהל הסניף נהם שוב והוסיף: "בכל מקרה אני עוד אראה לסוכנת מי זה אשר – היה עיכוב של שעתיים בטיסה. זה זלזול!".

בלוג הצילום ב"נעליים על הדנובה" - אנדרטה המנציחה את מאות היהודים שנרצחו בידי גדודי צלב החץ ההונגרים, לאחר שנורו והושלכו למי הנהר בשנים 1944 - 1945.

נעליים על הדנובה, בודפשט

בלוג הצילום במצודת הדייגים, בודפשט

מצודת הדייגים, בודפשט

בלוג הצילום בבודפשט בלוג הצילום בגבעת המצודה, בודפשט

כל ישראל עורבים זה לזה
הטרמינל היה שומם, פרט לנו – הנדונים לטיסה לישראל. אחת הנוסעות ארגנה אותנו בתור מסודר לפי סדר ההגעה לטרמינל, כך שלרגע היה נדמה שכל ישראל חברים. כעבור שעה ארוכה של המתנה נפתחו עמדות הבידוק, אבל לא העמדות לידן הסתדרנו, אלא עמדות סמוכות. מצמצתי לרגע וכשפתחתי את העיניים, הבנתי שהקלפים נטרפו מחדש. התור המסודר הפך לעדר אנשים שמתנפלים על עמדות הבידוק ומאחוריהם, נעמדנו אני וכל אותם אנשים שתמיד ממצמצים ברגע הלא נכון.

בלוג הצילום בבית הכנסת שברחוב דוהאן שבבודפשט, הונגריה - בית הכנסת הגדול ביותר ביבשת אירופה, והרביעי בגודלו בעולם לאחר בתי המדרש של חסידויות גור ובעלז שבירושלים

בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן, בודפשט

 

בלוג הצילום בבבודפשט הונגריה - תחבורה ציבורית מעוררת קנאה

הישראלי המכוער
שעת ההמראה כמעט הגיעה ובתור נותרנו רק אני ומשפחה אומללה אחת שעמדה מאחורי. רגע לפני שתורי הגיע, הילד של אותה המשפחה ניסה לדחוף את המזוודות שלהם לפני בתור, בנסיון מחטף של הרגע האחרון. אם עד אותה נקודה הצלחתי לשמור על איפוק – פה נשברתי. הייתי כבר עייף ועצבני וידעתי עמוק בפנים שגם אם אמות בקרב הזה – אני הולך להכנס למטוס הזה לפניהם. צעקתי עליהם כמו שרק אדם עייף, שאינו יודע לדחוף בתור או לצעוק על אנשים עושה: האדמתי ומלמלתי משהו לא ברור. כשסיימתי את המונולוג המרגש שלי, הילדה של המשפחה הנדחפת אמרה שאין בעיה, אבל ביקשה שאדע שהם היו אלו שעמדו ראשונים בתור המקורי, זה שהיה מסודר לפי סדר ההגעה. "זה אומר שכל מי שנכנס לפנינו למטוס הוא ישראלי מכוער, וזה כולל אותך" היא סיכמה. אחיה עוד הוסיף משהו, אבל כבר לא שמעתי. התעלמתי ממנו וניגשתי לעמדת הבידוק. אחרי הכל, גם אני לפעמים ישראלי מכוער.

בלוג הצילום בגבעת המצודה - בודפשט, הונגריה

בלוג הצילום בבודפשט, הונגריה

תחבורה ציבורית מעוררת קנאה, כבר אמרתי?

בלוג הצילום בבודפשט, הונגריה

מה אתם אומרים?