הייתי ילד שמנמן, דבר שממש הלחיץ את ההורים שלי, עד שהם אסרו עלי לאכול כל דבר מתוק. הגעתי למצב שהייתי מתחבא ואוכל – הייתי אז בגיל בר מצווה בערך. כשאמא שלי גילתה את זה, הלכנו לדיאטנית ונכנסתי למסגרת. בשנים שלאחר מכן כבר נמתחתי לגובה וביחד עם המודעות לאוכל ולספורט דברים השתפרו. היה לי הרבה מזל – הרגשתי כמו אדם עני שזכה פתאום בלוטו.
-
הייתי ילד שמנמן
כשיצאתי מהארון נדהמתי לראות כמה הקהילה ביקורתית לגבי מראה חיצוני. יש סגידה לגוף מסותת וטווחי גיל מוגדרים. גם אני חוטא בזה וזו חרב פיפיות, כך שאני גם בצד שנפגע. בגריינדר, למשל, הכל אינסטנט וכדי לעבור את הסינון אתה צריך להיות פרסומאי טוב, להעביר את המסר במעט מילים ולהיות הכי יפה בתמונה אחת. אם ב"אטרף" יש לך כמה תמונות להוכיח את עצמך, בגריינדר הכל מתנקז לתמונה אחת וכמה מילים. אני חושב שהביקורתיות עלתה בגלל האינסטנט של הדברים. בעבר, כשאטרף היה רק באינטרנט, היתה עוד לגיטמיציה לשאול מה נשמע ואולי אפילו לנהל שיחה. היום לכל אחד יש זמן מסך מאוד קצר. השיחה הצטמצמה ל- "מה מחפש" ומי יודע, אולי עוד מעט כבר לא נכתוב טקסט, אלא רק סימן שאלה.
-
יש סגידה לגוף מסותת וטווחי גיל מוגדרים. גם אני חוטא בזה
כל הקטע של דימוי גוף, העיסוק באיך אני מצטייר ואיך אני משווק את עצמי – הוא נרקסיסטי. כשאבא שלי היה בגילי, הוא לא היה מרוכז בעצמו, אלא בתא המשפחתי שלו. זו לא רק בעיה אישית שלי כפרט. אני מרגיש שכחברה הפכנו ליותר נרקסיסטים.
להסתכל במראה ולהרגיש טוב עם עצמי? אני לא חושב שזה אי פעם קרה לי. במסיבות אני עדיין מרגיש הילד השמנמן, החנון, הדחוי. זה לא משנה מה יגידו ומה הפידבק, אני תמיד ארגיש שאני לא נראה טוב. אני לא יודע אם אוכל אי פעם להפטר מהתחושה הזאת – נראה לי שאני צריך ללמוד לחיות איתה. אני יודע שיש אנשים שנראים הרבה פחות טוב ועדיין מרגישים שהם נראים מצוין. זה משהו פנימי, אין ספק.
-
שברון לב זו אחלה דרך לרדת במשקל.
הייתי בזוגיות עם בחור מקסים במשך שנתיים. תמיד הרגשתי מוזר שהוא מחמיא לי ושהוא אוהב אותי כמו שאני. זה היה הזוי בעיני, כיף. הרגשתי וואו! אני לא מאמין שמישהו יכול להגיד דבר כזה עלי. ועוד מישהו שאתה ממש חי איתו, לא איזו מחמאה חד פעמית של מישהו עם אינטרס. אני חושב שעבורי, העיסוק במראה החיצוני מוגבל לשלב ה-״ציד״. לאקס שלי לא היה גוף מושלם וכשהיינו ביחד נהניתי לראות שאני לא שואף להיות עם מישהו מושלם וגם לא להיות בעל גוף מושלם בעצמי. נפרדנו לפני חמישה חודשים וכשאתה חוזר להיות רווק, אתה צריך להגדיר פתאום מחדש את כל המטרות שלך. אפרופו דיאטות – שברון לב זו אחלה דרך לרדת במשקל.
אלעד, גבר בן 31 מתל אביב, התראיין והצטלם ל-"תמונות פרטיות", פרויקט ה-Body Pride של בלוג הצילום "המצלמה מוסיפה חמישה קילו". הפרויקט מציג תמונות של אנשים "אמיתיים", בעלי מבני גוף מגוונים ומציף את ההתמודדות של רבים מאיתנו עם דימוי גוף שלילי. האם פגשתם כבר את המשתתפים האחרים בפרויקט תמונות פרטיות?
בעיני אתה נראה אחלה. וכל הכבוד על האומץ להיפתח. מזדהה לחלוטין עם התחושות ועם המסקנה, זה באמת עניין פנימי. גם אני תמיד הסתכלתי על אחרים שכביכול נראים פחות טוב ממני אבל מתהלכים עם ביטחון ופשוט לא הבנתי איך. לדעתי גם המיידיות של התקשורת הפכה סטנדרטים של יופי לבעלי מנעד צר… Read more »
תודה על התגובה, אוגי