תוצאות עבור:צילום

תיירות טייבה - טיול לטייבה במסגרת סדנת צילום בטייבה |המצלמה מוסיפה חמישה קילו | עפר קידר

סדנת הצילום בטייבה מסתיימת, איך לא, בחומוסיה מקומית. זו תמונת הסיום שכולנו מכירים: צלחות חומוס, טחינה, פיתות ופלאפל, אבל יום הצילומים עצמו בטייבה היה מרתק ולא שגרתי כלל. די מביך להודות בזה, אבל אני יכול למנות על כף יד אחת את הפעמים בהן ביקרתי בעיר ערביה בארץ, כדי לפגוש את האנשים ואת התרבות המקומית. 

טיול לרמלה | רמלה העתיקה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | עפר קידר

אלו שמכירים אותי היטב לא האמינו לי והעדיפו להמתין לתמונות. בתכלס אני לא מאשים אותם – מה הסיכוי שמישהו יצליח להעיר אותי מוקדם בבוקר, לקחת אותי ליום טיול מחוץ לעיר ואף לשכנע אותי לחתור בסירה ואז לטפס יותר מ-100 מדרגות?! ואיך כל זה קשור להארי פוטר ולנערי ההפקר? ובכן, סטיי טיונד…

יום העצמאות | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | עפר קידר

תני לי חתימה, מירי
זה קרה ביום העצמאות בתל אביב. הייתי בבית בשעות הערב כשהתחלתי לשמוע את הקולות, דוקטור. כלומר, הצלילים המוזרים התנגנו עוד קודם, עם מוזיקה הזויה המשלבת שורות משירים של ציפי שביט, ביחד עם הפזמון של "תני לי חתימה" של טיפקס. אבל הקולות עצמם החלו לדבר אלי בשעה שבע וחצי בערך.

טיול לקובה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עפר קידר

"לך לכיוון בית הקברות. קצת לפני מגרש הגרוטאות לקטרי רכבת תמצא שורת בתים – תשאל שם". כשהגעתי למקום בשעות הבוקר כדי לחפש את סטודיו הקעקועים של אוזיריס, לא מצאתי נפש חיה. אחרי כמה ימים בהם מיקדתי את הטיול לקובה בצילום של קעקועים וגבריות קובנית – זה היה די מאכזב, אבל לא הסכמתי לוותר כל כך בקלות.

קובה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עפר קידר

כל מי שאוהב להתבונן בגברים (ובינינו, מי לא?), יכול להבחין בכמה מאפיינים חיצוניים ברורים אצל גברים בקובה.

קובה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עופר קידר

"אתם הולכים לראות עוני, אבל לא תמצאו כאן אומללות" אומר לנו המדריך המקומי כשהאוטובוס עוצר בכיכר המרכזית של סיינפוואגוס (Cienfuegos). חלק מחברי הקבוצה מרים גבה, היתר פשוט עדיין מנומנם מהנסיעה הארוכה של אותו הבוקר.

הוואנה קובה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עופר קידר

"בונז'ור מסייה, אנחנו משדרגים אותך", אמרה הדיילת בצרפתית כשעליתי למטוס מפריז להוואנה והפנתה אותי לכיוון המחלקה של הביוקר. אני חושב שלא יכלתי למצוא דרך קיצונית יותר להתחיל טיול בחצר האחורית של קובה, מאשר להגיע לשם במחלקת יוקרה במושב מרווח, כשקוראים לי "מסייה" ומפטמים אותי בכל טוב המטבח הצרפתי עם מנות שאני לא נוהג לאכול ושמפניה שאני לא נוהג לשתות. כשנחתנו והטייס הודיע שלא נוכל לצאת בדקות הקרובות מהמטוס עקב תקלה בטרמינל של הוואנה, הקובני החביב במושב שלידי התפקע מצחוק ואמר לי: "אנחנו אולי שותים שמפניה מפריז, אבל זאת ידידי, היא קובה!".

מוזיאון ישראל, ירושלים | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

"אתם לא מכאן, נכון?", שאלה אותנו אחת העובדות במוזיאון ישראל לאחר שדיברנו איתה מעט. אני חושב שזה ביטא היטב את התחושה שלנו כשהגענו למוזיאון ישראל בירושלים. משהובמוזיאון ישראל עשוי נכון, החל במוכרת הכרטיסים השירותית בכניסה, דרך הארכיטקטורה והתערוכות ועד להיכל הספר בסוף, כך שהמוזיאון שהוא הכי "ישראל" והכי "ירושלים", נותן תחושה של קפיצה לאחד המוזיאונים השווים בחו"ל, וכל זה בנסיעה קצרה של 40 דקות מתל אביב באוטובוס או מא-אתיים שעות נסיעה ברכבת, אבל זה נושא לפוסט אחר.

נראות ביסקסואלית | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

מאז נעורי בארון של חיפה של שנות ה-80 ועד היום, עברה הקהילה הלהטב"ית דרך ארוכה. ככל שיותר אנשים יצאו מהארון בפומבי, כך נחשף המיינסטרים הישראלי בעיקר ללסביות ולהומואים, עד שכיום נוער שגדל באותה חיפה או בכל מקום ליברלי יחסית, יחשף במהלך חייו לדמויות שיכולות להוות עבורו מודל להזדהות ולעזור לו להבין מי הוא ושהוא לא "דאפיד, ההומו היחיד בכפר" (ר' סרטון למטה). זה היופי בנראות וזו העָצמה של קהילה שיוצאת מהארון ("האישי הוא הפוליטי", אם תרצו).

אני מאשים את פורים. זה נכון שאמרתי שסיימתי עם הפוסטים עליפן, אבל אווירת חג הפורים ברחובות תל אביב החזירה אותי לחגיגות פורים בטוקיו, כך שלא יכלתי להתאפק. וכשאני אומר פורים בטוקיו, אני למעשה מתכוון ל- Halloween בטוקיו. מבחינתי מדובר באותו חג ממש, רק ללא עשרות אלפי פָּרְסִים הרוגים מהודו ועד כוש או עשרה בנים של אף אחד תלויים על עץ.