ככל שהזהירו אותי יותר שהצרפתים הם אנשים עילאיים ומתנשאים, שלא יודעים אנגלית ושאינם אוהבים זרים – כך ידעתי בודאות שאוהב אותם יותר. בפועל לקח יום שלם שכלל טיסה לפריז, נסיעה של שעתיים ברכבת בדממה מוחלטת וארוחת ערב במסעדה המקומית, עד שלבסוף מלצר מקומי אחד עלב בי. ואז ידעתי: מון-דיו, אני בצרפת!
את החופשה התחלתי ב-עמק הלואר הידוע בכינויו: המקום הזה בצרפת עם כל הטירות. ואכן, מדובר בחבל ארץ יפהפה עם נהרות ושדות אינסופיים וביניהם טירות מרשימות שכאילו נלקחו מסרטים של דיסני. לצורך הטיול בעמק, התמקמתי לכמה ימים בעיר טור (Tours) שאני קראתי לה טורז, כי צרפתים – מה נסגר עם הכתיב שלכם?! (תלמדו לאיית כמו הספרדים!)
-
Château de Chambord | עמק הלואר
הטירות בהן ביקרתי היו מרשימות כמו בסרטים. חלקן היו מצועצעות מספיק (אמרתי דיסני?) כדי לדמיין איך אביר על סוס לבן פורץ אליהן כדי להציל נסיך יפה תואר הנעול בצריח, מידי הדרקון האכזר שמנמנם במרתף. אחרות הזכירו את שיעורי ההיסטוריה בבית הספר. עידנים של אדונים ומשרתים – של אלו שלא היה להם לחם ואלו שאכלו עוגות.
ואפרופו לחם ועוגות – כשמטיילים במדינה כמו צרפת, אומרים שכדאי לבחור מהתפריט מנות מקומיות, כאלו שלא הייתם אוכלים בארץ. כך מצאתי את עצמי, זה שממעט בצריכת מוצרי חלב או מנות עתירות שומן, במסעדת ב-Tours, אוכל לארוחת ערב מנת בריאות שכללה קערת מרק גדולה ובה גבינת קממבר ריחנית מותכת וכן פלטה של נקניקים וכמובן פרוסות בגט – כי קצת פחמימות חייבים. הורדתי את המנה עם כוס יין אדום והרגשתי חלקמהפרדוקס הצרפתי.
-
הפרדוקס הצרפתי
אנשים שהם לא אני, ממליצים על טיול של שבוע בעמק הלואר. אני טיילתי באיזור במשך יומיים מלאים עד שמיציתי והמשכתי לכווןמון-סן-מישל ואז לנורמנדי אבל זה כבר עניין לפוסט אחר או שניים. אם אתם מתכננים חופשה משפחתית, אתם מוזמנים לקרוא על טיול בבריטני ועמק הלואר עם ילדים, בבלוג "חלום של טיול" של טלי קורן.
אתם יכולים לקרוא את כל הפוסטים על צרפת למטייל ואם אתם אוהבים לטוס למקומות רחוקים, מוזמנים לצלול לכל הפוסטים שלי על טיולים בחו"ל.
