יש שבועות בהם המצלמה מסתכלת עלי במבט מאשים ואם רק היתה יכולה, ודאי היתה מתקשרת לשירותי הרווחה כדי לדווח על התעלמות והזנחה פושעת מצידי. ככה זה כשאתה טיפוס שאוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים.
הבעיה בלהיות צלם חובב בעל אישיות ביתית, היא שקשה מאוד (והאמינו לי – ניסיתי) לצלם תמונות מעניינות מבלי לצאת מהבית. כשאני בכל זאת מנסה למצוא מוטיבציה לצאת החוצה בסופ"ש, זה ככל הנראה יהיה לצורך צילום ואם אין איזה טיול או פרויקט מעניין באופק, אני לרוב מוצא את עצמי מצלם ביפו.
יפו לטעמי, היא ביי-פאר האיזור הכי פוטוגני בתל אביב והאנשים שבה מגוונים. הם גם מגיבים בצורה מעניינת למצלמה – החל מהבחורה שקלטה את המצלמה והתחילה לדגמן ועד לגברת בשוק הפשפשים שתפסה לי את היד בחוזקה ואמרה לי באנגלית צחה שאם אצלם אותה, היא תרדוף אחרי ותהרוג אותי (טרו סטורי).
אתה יושב ומאזין, שפות זרות ומואזין
צלצולי פעמונים ושיחות של אומנים
("מצב רוח יפואי", נירית ירון)
התמונות בפוסט הזה צולמו ביפו בכמה הזדמנויות שונות – כולי תקווה שאף אחד לא יהרוג אותי בגללן.
 |
 |
 |
 |
