ניו יורק – יש לי סימפטיה לאמנות

לא נעים להודות, אבל האמת היא שאני כמעט לא מבקר בתערוכות אמנות כשאני בארץ. הנה, אמרתי את זה. אמנם אני גר בתל אביב הבירה (התרבותית, סבבה?), אבל למרות שבכל יום בדרך מהעבודה אני עובר  בסמוך למוזיאונים וגלריות, מחשבה בסגנון: "מעניין איזו תערוכה רצה עכשיו" אפילו לא עוברת לי בראש, ואני עסוק בעיקר במה אזמין לאכול באותו ערב או בטרדות שונות של "החיים עצמם". החיים המאותגרים אומנותית אופפים אותי כל עוד אני בארץ. ברגע שאני נוחת במדינה זרה, הסכר נפרץ ואני מוצא את עצמי לא פעם נצמד למגזין time out המקומי במרדף אחר תערוכות וגלריות ברחבי העיר, משל היו פוקמונים נדירים.

אם בכל עיר גדולה בחו"ל הצורך שלי באמנות לורידים מתעורר, הרי שבביקור בניו יורק כבר היה מדובר כבר בקריז קשה. בתור בירת התרבות והאמנות של היקום, ניו יורק היא חגיגה גדולה לכל השוחרים למיניהם, במקרה שלי: צילום. כבר ביום הראשון שלי בניו יורק פתחתי את החגיגות ב-MOMA, עם צילומים שלאנרי קארטיה-ברסון, שהיה מהחלוצים של ז'אנר צילום הרחוב והפוטוג'ורנליזם (סליחה אנרי שסיכמתי את חייך במשפט אחד, לא רציתי לחפור). בהמשך השבוע מצאתי את עצמי נכנס לכל מיני גלריות צילום בסוהו ובצ'לסי שפשוט היו שם, כך שלא יכלתי להתאפק.

לקראת סיום הביקור שלי בניו יורק, ביקרתי במוזיאון ה-MET בתערוכה שלדיאן ארבוס, גם היא מהסלבס של עולם הצילום, שאהבה לצלם פורטרטים של אאוטסיידרים בחברה. התמונות של דיאן ארבוס מהפנטות ומייצרות לעיתים תחושת אי נוחות של מציצנות, שהקנתה לדיאן ארבוס תהילת עולם בלתי חולפת, אבל גם לא מעט ביקורת. אם אתם חובבי צילום ויש לכם זמן לתערוכה אחת – אני ממליץ מאוד עלהתערוכה של דיאן ארבוס, שפתוחה עד סוף נובמבר 2016. והבסט פארט? מחיר הכניסה נתון לשיקול דעתכם. המחיר המומלץ הוא 25$, אבל אתם יכולים לשלם גם דולר אחד אם אתם קצרים בכסף וגם אם לא.

אחרי שצפיתי בעבודות של ידידָיאנריודיאן, ואחרי הביקור בגלריות אליהן נקלעתי, לא יכלתי שלא לרצות לצאת לרחובות ניו יורק ולצלם. פתאום כל אדם שממתין לסאבווי נראה לי מעניין, ההריון של הזוג החרדי המאוד צעיר נראה לי נושא מרתק, שלא לדבר על המשוגע בלבוש ספיידרמן שאוכל לאפה באמצע הלילה. השראה היא תופעת לוואי ידועה של צריכת יתר אמנות ולכן בכל נסיעה לחו"ל אני מבטיח לעצמי שכשאחזור לארץ, אבקר בתערוכה אחת לפחות בכל חודש. הבטחה שאני כמובן מפר באדיקות. גם את ההבטחה לא להפסיק ליצור כשאני בארץ אני מפר, למרות שבתכל'ס – לא באמת צריך להרחיק עד ניו יורק כדי למצוא השראה ברחוב. אחרי הכל – אנשים שממתינים לאוטובוס, זוגות חרדים ומשוגעים שאוכלים לאפה יש לנו כאן בשפע.

הכינותי מראש סרטון עם התמונות, כדי שלא תתעייף לכם האצבע של הגלילה:

עוד קצת תמונות מניו יורק?