אני מכיר היטב את גרסת דיסני לאגדת אלאדין, וכמקובל אצלנו בעדה – גם אם תעירו אותי משינה, אני אדע לשיר את A Whole New World, בשני קולות: בתור אלאדין או בתפקיד יסמין. אבל עם כל הכבוד לגרסה של דיסני, מעולם לא הרגשתי קרוב לחוויית אלף לילה ולילה, כמו במפגש הראשון שלי עם אוזבקיסטן ההיסטורית, זה היה במסגרת טיול לחיווה.
? מוזמנים לגלול למטה לפינת התכלס: אטרקציות ומלונות בחיווה, אוזבקיסטן.?
✹
חומות חימר סוגרות עליך – העיר העתיקה של חיווה
העייפות הכריעה אותי, אז אני לא ממש זוכר איך הגענו לשם. האגדה מספרת שלקחנו טיסה לפנות בוקר מטשקנט, אבל במציאות נראה היה שעלינו על מרבד קסמים מעופף וריחפנו אלף שנים אחורה בזמן, אל העיר חיווה. כשירדנו מהשטיח מרכב ההסעות באמצע שום מקום במדבר, עמדו לפנינו חומות העיר העתיקה (Itchan-Kala) שהוציאו מאיתנו את ה-וואו הראשון (ולא האחרון) באותו יום. החומות עשויות לבנים וחימר וביניהן שוכנת העיר הפנימית העתיקה של חיווה, אשר הוכרזה על ידי אונסקו כאתר מורשת-עולמית.
המסלול המתוייר של חיווה
אל תוך העיר עברנו דרך אחד משערי החומה, לא לפני שבירכנו לשלום את הקשישים החביבים שישבו בפתח וחייכו אלינו בחיוך מוזהב. ציפוי זהב לשיניים מקובל מאוד באוזבקיסטן בקרב שכבת גיל מסויימת, אבל החביבות האוזבקיסטנית מסתמנת כתכונה חוצת דורות.
המראה הראשון שנגלה לעינינו היה אחד המינרטים (צריחי מסגד) המפורסמים של אוזבקיסטן הניצב בסמוך למדרסה שהפכה למלון. זה היה המפגש הראשון שלנו עם האדריכלות העתיקה של אוזבקיסטן, המתאפיינת במבנים מרשימים, קשתות, וחיפויי אריחים מעוטרים בצבעים כחול וטורקיז. חלק מהמדרסות הפכו למוזיאונים או למלון ואחרות מתפקדות ביעודן המקורי, בתור בתי ספר ללימודים גבוהים של דת ומדעים, בהם לומדים בחברותא ובתנאי פנימיה – ממש כמו בישיבה (חוץ מלימודי המדעים, כמובן).
המסלול המתוייר בעיר העתיקה מסומן בשילוט עם חיצים, והוא מוליך אותנו מעצמו דרך מדרסות, מסגדים, מבני לבנים ובוץ, קשתות ואריחים מעוטרים. המסלול המתוייר בחיווה העתיקה מנותק לחלוטין "מהחיים עצמם" של העיר, ולאורך הדרך פרוסים לא מעט מוכרי מזכרות המוכרים טקסטיל, חפצי אמנות ולוחות שחמט מגולפים. המחירים ללא תחרות, כלומר באמת ללא תחרות: הסחורה בין הדוכנים דומה והמחירים מתואמים. אני מתבונן במוכרי המזכרות ומנסה לדמיין שיירות של סוחרים על גמלים, שמגיעים על דרך המשי לחיווה, ומוכרים את הסחורות והמזכרות שהביאו עמם מהמזרח הרחוק.
-
מזכרות
זה היה יום ארוך, ובשעות אחר הצהרים אנחנו תשושים ותופסים נמנום ודרינק בבית-קפה ליד מסגד יום השישי (Juma Mosque), הידוע בעמודי העץ הרבים שבו. את השעה שעברה בין הרגע שהזמנתי בקבוק מים ועד שקיבלתי אותו, אני מנצל כדי לשוטט במסלול המתוייר, הפעם נגד כיוון החץ – כזה אני, אנרכיסט פרוע (פעם אפילו יצאתי מהבית בראש רטוב!). כשאני משוטט במסלול בפעם השניה ובכיוון ההפוך, אני רואה דברים שלא הבחנתי בהם קודם – כמו השער ההוא בין הבתים.
-
חביבות חוצת דורות
שומשום היפתח – הצצה אל החיים עצמם בחיווה העתיקה
אני די משוכנע שהשער לא היה שם קודם, אבל כעת הוא ניצב מולי פתוח לרווחה ומזמין אותי להעיף מבט אל החיים עצמם של חיווה העתיקה. כאילו מישהו אמר "שומשום היפתח" ושער נסתר התגלה.
מעברו השני של השער מצאתי בקתות עשויות לבנים, חימר ותבן, עם טאבון מעשן בפתח הבית, חבלי כביסה, מעט אנשים מקומיים ואפס תיירים. באחת הסמטאות ישבו שני קשישים בפתח ביתם. החריצים שעל פניהם השתלבו עם החריצים בקיר החימר שמאחוריהם, ואני יכול רק לדמיין שהם ובקתת החימר נמצאים במקום שנים רבות, עוד מימיו של הנשיא הקודם וימי השלטון הסובייטי שקדם לו.
אני מברך אותם לשלום, מצביע על המצלמה שלי ושואל אם אפשר לצלם אותם. הם מתלבטים ומתדיינים ביניהם באוזבקית ולבסוף נופלת ההכרעה, כשהם מסמנים לי לא לצלם. אני נפרד מהם בחיוך והולך לבקר בחנות המכולת הסמוכה – ברקע אני שומע את זוג הקשישים ממשיך בדיון ומסרב לקבל החלטה. בדרך חזרה לשער הקסמים אל האיזור המתוייר אליו אני שייך, עברתי שוב ליד זוג הקשישים. הפעם הם היו אלו שקראו לי וסימנו לי לצלם. לאוזבקיסטן קצב משלה ואם ממתינים בסבלנות, הכל יכול לקרות.
-
אני זוכר אותה
-
אני זוכר אותה מהמכולת!
אוזבקיסטן התיירותית – רגע לפני…
בשעות בין הערביים אנחנו עולים לתצפית מרהיבה אחרונה מהמצודה של חיווה, ממנה משתקף הנוף הכי אלאדינ-י בעיר. השמש שוקעת ומעל חומות החימר העתיקות נדלק הכיתוב "אוזבקיסטן" באורות ניאון מנוכרים בצבע ירוק זרחני, במראה קיטשי מקסים, מכוער ומהמם – הכל ביחד.
את הערב סגרנו בארוחת ערב במלון שלנו, הממוקם בעיר אורגנש – ובה שדה התעופה הקרוב ביותר לחיווה. מלון Karavan רחב ידיים ונראה חדש מהניילונים, אבל ניכר שנבנה בחופזה, עם ברזים במקומות לא צפויים ופוסטר ענק של מעלית, במקום בו תוצב יום אחד המעלית. יש משהו סימבולי במלון הזה שהוא גדול ומרשים, אבל חסרים בו עדיין הפינישים האחרונים. אוזבקיסטן פועלת להפוך ליעד תיירותי נחשק והתחושה היא שכמו המלון המרשים שלנו, אנחנו מקבלים בטיול הזה הצצה לחזרה הגנרלית של אוזבזקיסטן התיירותית, רגע לפני הפריצה הגדולה שלה.
אז איך אומרים "לחיים" באוזבקית?
כמו כל ארוחה באוזבקיסטן, ארוחת הערב במלון היתה חוויה קולינרית מפנקת. על השולחן חיכו לנו מגוון של מנות קטנות וטעימות שכללו לחם, סלטים, כריכונים, מלון ואבטיח מזן מקומי וקערת שיזָפים (פרי עץ הדומים), כשמדי פעם הגיעו מלצרים עם מגשי סמסה (המאפים ממולאי הבשר, עליהם כתבתי בפוסט עלהטיול לטשקנט). רק כשממש שבענו והמלצרים פינו לנו את הצלחות, הבנו שזו היתה רק מנת הפתיחה, אחריה הגיע מרק מאסטבה (גם עליו כתבתי), מנות עיקריות וקינוח. זו היתה עוד הזדמנות להבין שהארוחות באוזבקיסטן הן מפוצצות, אורכות זמן רב ויש להקדיש להן את הזמן והמקום (בבטן).
לאורך כל הארוחה ישבה בשולחן לידנו קבוצה מעונבת ומבושמת קלות של גברים מקומיים. כשהם הבחינו במבטים הסקרניים שלנו, הם הסבירו שאחד החברים חוגג יומולדת חמישים, ואז שלפו בקבוקי אלכוהול, מילאו לנו את הכוסות והגיעו כדי להרים איתנו כוס לחיים ואז עוד אחת.
בתכלס, אפשר לומר בשלב הזה שכל האוזבקיסטנים בהם נתקלנו לאורך השבוע הזה היו חייכניים, מנומסים ומסבירי פנים, דבר ההופך את האנשים של אוזבקיסטן לאחד מנכסיה התיירותיים של המדינה, מבלי לזלזל באתרי המורשת ההיסטורים. אז איך עושים "לחיים" באוזבקיסטן? אפשר להשתמש בביטוי "נזדרוביה" הרוסי, או פשוט להרים את הכוס ולצעוק: אולדיק!
-
מדרסה שהפכה למלון
✈ פינת התכלס: מלונות ואטרקציות ב-חיווה, אוזבקיסטן
איך מגיעים לחיווה, אוזבקיסטן?
חיווה מבודדת באופן יחסי ומגיעים אליה דרך העיר Urgensh, המרוחקת 35 ק"מ מחיווה.
טיסה לחיווה – טיסה היא כנראה הדרך הפרקטית והמהירה ביותר. את הכרטיסים כדאי לקנות ישירות באתר חברת Uzbekistan Aiways, במחיר של כ-110$ לטיסה הלוך וחזור מטשקנט.
רכבת לחיווה – הדרך העממית והמגניבה להגיע לעיר אורגנש. שימו לב שמדובר ברכבת רגילה ולא הרכבת המהירה והחדשנית של אוזבקיסטן. הנסיעה מטשקנט לאורגנש אורכת 17 שעות, אבל אם אתם מגיעים מבוכרה, הנסיעה לוקחת 8 שעות "בלבד".
אטרקציות בחיווה:
סיור בעיר העתיקה של חיווה (Itchan-Kala) מציע שפע של אתרים מעניינים. מבחינתי, המובילים הם:
- מדרסת מוחמד אמין (Mohammed Amin Khan Madrassah) והמינרט הלא גמור (Kalta Minor) הסמוך.
- המוזוליאום המרהיב של פחלבן מחמוד (Pakhlavan Makhmoud)
- תצפית ממצודת Kunya-Ark Citadel
- המינרט במסגד איסלאם קודג'ה (Islam Khoja Minaret)
- מסגד יום השישי – Juma Mosque.
מלונות בחיווה, אוזבקיסטן:
- מלון Orient Star Khiva – מלון שלושה כוכבים בתוך מדרסת מוחמד אמין. קיבלנו רק הצצה לחדרים והם נראו לי אחלה. לינה בתוך מלון שהיה בעבר מדרסה, נראית כמו חווייה מגניבה.
- מלון Karavan – מלון חדש יחסית בעיר אורגנש, עליו כתבתי בפוסט.
-
קיטשי, מקסים, מכוער ומהמם – הכל ביחד
רוצים לקרוא עוד על אוזבקיסטן?
- לכל הפוסטים מאוזבקיסטן
- "טשקנט של מעלה וטשקנט של מטה" – פוסט שלי על טיול לטשקנט, בירת אוזבקיסטן.
- ינינה זסלבסקי אפק מהבלוג "אפקים מטיילים", כתבה על ארכיטקטורה ואומנות סובייטית ברחובות אוזבקיסטן.
- רונית סבירסקי מהאתר Photour כתבה על הטיול לחיווה
- זיו ריינשטיין כתב על הטיול שלנו באוזבקיסטן ב-וואלה!
לאוזבקיסטן יצאתי כחלק ממשלחת ישראלית של עיתונאים ובלוגרים, בחסות משרד התיירות האוזבקיסטני – הדיעות בבלוג הן שלי בלבד. על המשלחת אספר בהרחבה באחד הפוסטים הקרובים, ובינתיים רציתי להודות למיכל בן-ארי מנור, מהבלוג "רואה עולם", אשר פועלת לקידום של תחום בלוגי-הטיולים כחלק בלתי נפרד מתעשיית התיירות. מיכל ערכה את החיבור ביני לבין ראש המשלחת, פרופסור יואל מנספלד, ראש תוכנית ה-M.A בתכנון ופיתוח משאבי תיירות באוניברסיטת חיפה.
סרטון בונוס למתקדמים:
הספר "אלאדין ומנורת הקסמים" מתרחש במקור בכלל בסין, ובגסאות אחרות בהודו או בעיר הפיקטיבית אגרבה. ועדיין -חומות העיר של חיווה, בתי הלבנים והחימר, הכיפות והקשתות במקום הזכירו לי את הגרסה של דיסני לאגרבה. אתם מוזמנים להצטרף לאלאדין ויסמין בשירה – שימו לב לא להתבלבל במודולציה!
https://www.youtube.com/watch?v=aeDYx7Tkc7I&feature=youtu.be
