הירושימה בשלוש מערכות

צבי אכל לי את שיעורי הבית | טיול מהעיר הירושימה לאי מיאג'ימה

וולקאם טו ג'פאן שמעתי מתוך חלום. פקחתי חריץ קטן בעיניים. הייתי אפוף שינה ברכבת מהעיר הירושימה אל האי Miyajima ומול הפנים שלי ניצבה צפרדע.

וולקאם טו ג'פאן! נשמע הקול שוב. עכשיו ממש התעוררתי. מולי עמדה אישה יפנית מבוגרת שהגישה לי צפרדע מנייר שזה עתה קיפלה עבורי. חייכתי לאישה חיוך מזוייף והודיתי לה, למרות שעמוק בלב אני אדם המאמין ב"הקם להשכימך השכם להורגו".

ביפן מקובל להשיב על מתנה במתנה, על כן שלפתי את ערכת המתנות שכל ישראלי מסתובב איתה ביפן ובה חטיפי חלווה קטנים מישראל. לרוע מזלה של האישה ערכת המתנות היתה ריקה, לאחר שאכלתי שמישהו אכל את חטיפי החלווה בהתקף רעב של צהרים. הודיתי לאישה היפנית בקידה משכנעת במיוחד וירדתי בתחנה שלי.

אחרי נסיעה קצרה במעבורת, הגענו (הצפרדע ואני) למיאג'ימה, התיישבנו על ספסל והתפעלנו מהנוף. אני מציין את הספסל מאחר וספסלים ביפן הם מצרך נדיר יותר מאשר חניה בתל אביב. לכן בכל פעם שראיתי ספסל ביפן – מיד התיישבתי עליו.

את המנוחה על הספסל ניצלתי כדי לסמן על גבי מפת האי את הנקודות בהן רציתי לבקר. המפה למרבה הצער לא שרדה את הביקור באי, כי כמו שקורה לפעמים ביפן, צבי רעב ומבולבל חטף לי אותה מהיד, אכל אותה וברח.

גם ללא מפה, ביליתי חצי יום באי מיאג'ימה – המהדרין נשארים ללון שם לילה. אפשר למצוא באי נוף ירוק, שער טורי כתום על החוף שבשעת הגאות מוצף במים, מקדשים, צבאים חופשיים (מדי) ותצפית מדהימה מראש ההר לכיוון הירושימה. מעבר לנוף המרהיב, איפשהו בין הצפרדע לבין הצבי החצוף, הצלחתי להירגע ולנקות את הראש מהביקור האינטנסיבי בפארק השלום בהירושימה, שערכתי באותו הבוקר.

ביום של הפצצה | פארק השלום – הירושימה

אם הייתי בימאי של סרט, לא הייתי יכול לבחור מזג אוויר מתאים יותר לסיור בהירושימה ובפארק השלום. מאחורי השם הפסטורלי "פארק השלום" מסתתר אתר ההנצחה לקרבנות פצצת האטום של הירושימה ומקום קבורה לשרידיהם. זה היה בוקר קודר מאוד עם גשם כבד שלא הפסיק לרדת.

בפארק נמצא מוזיאון השלום, ובו מידע על פצצת האטום שפגעה בלה העיר הירושימה, תמונות של חורבות העיר אחרי הפיצוץ וכן מיצגים ותמונות גרפיות למדי של הנזק שנגרם לבני אדם ולרכוש. הרגליים רועדות כשרואים את התמונות ומבינים איך בנקודה בה אתה עומד, ברגע אחד לפני שבעים שנה נמחק כל זכר לחיים.

כשהגשם נחלש, יצאתי מהמוזיאון אל אנדרטת השלום לילדים. האנדרטה הוקמה לזכר הילדים שניספו באותה הפצצה. מאחורי האנדרטה עומד סיפורה של סדאקו ססאקי, ילדה יפנית שנפגעה מהקרינה וקיוותה להירפא אם תקפל עגורי נייר, בהתאם לאגדה לפיה מי שמקפל אלף עגורי נייר זוכה במשאלה.

הילדה לא זכתה להשלים את אלף עגורי הנייר, אבל ילדים מכל העולם שולחים לשם מאז ועד היום קיפולי נייר של עגורים עם תפילה לשלום. אנדרטת הילדים בעיר הירושימה משמשת בתי ספר לטקסי זיכרון ושלום. הטקס שראיתי הזכיר לי טקסי זכרון שלנו, עם דקלומים, שתיקות ושירים (אבל בלי חולצות לבנות!), כך שלמרות שלא הבנתי מילה, הטקס היה מרגש.

בסמוך לאנדרטת הילדים ניצב פעמון השלום בעל הצלצול הנמוך והייחודי, ומול פעמון השלום עומד מבנה "הכיפה האטומית" (A-Bomb Dome), מבנה שנשאר עומד לאחר הפצצה והעביר בי צמרמורת.

יצאתי מהמקום עם הרבה חומר למחשבה אודות מלחמות שנראות מוצדקות באותו רגע, עד שהן לא. אני חושב שזה השלב שבו שלפתי את חטיפי החלווה מהתיק ואכלתי אותם. זה גם הרגע שבו החלטתי שאחרי בוקר כבד שכזה, מחר אחפש אטרקציה חמודה ורגועה במיוחד. נניח, נסיעה לאי הארנבים.

אבודים | אי הארנבים אוקונושימה

כמו בסרט של דיסני, ברגע שיורדים מהמעבורת לאי Ōkunoshima פוגשים משפחות שלמות של ארנבים חמודים שמתקרבים אליך, נעמדים על שתיים ושואלים: הבאת לי משהו?

לא שחסר לארנבים באי דבר, אבל המבקרים נוהגים לכבד את תושבי המקום ארוכי האוזניים ולהביא להם חסה, ירקות או סתם מזון ארנבים שקונים לפני שעולים על המעבורת.

בתחילת הטיול על האי שמתי לב בעיקר לחופים היפים ולצמחייה הסבוכה, אבל אז נתקלתי במספר מבנים נטושים מסקרנים וכמה עמודי מתח גבוה אימתניים שגרמו לי לתהות מה קורה שם על האי, פרט לארנבים פרוותיים מתוקים ומלון אחד.

בהמשך הסיור נתקלתי בבונקרים נטושים ממלחמת העולם השניה ותחנות מחקר נטושות מאותה תקופה. ככל שהעמקתי בסיור באי, הרגשתי יותר ויותר כמו בסדרה "Lost", עם האי הקריפי שמסתיר סודות אפלים. כשהגעתי למבנה נטוש ששימש בעבר כתחנת כח ליצור גז רעיל, הסקרנות הכריעה וחיפשתי מידע על האי בגוגל.

אז מסתבר שלפני שהאי היה פרוותי ומאורנב, הוא שימש לפיתוח גז רעיל כנשק לא-קונבנציונלי בו נעשה שימוש נגד הסינים. הארנבים המקוריים על האי שימשו לניסויים בגז שפותח במקום ולא שרדו. הארנבים החדשים ששולטים באי כיום הם דור חדש של מהגרים, שאינם קשורים לארנבים המייסדים שהומתו על מזבח המלחמה.

למרות שהאי הפסטורלי התגלה כמעט קודר, חשוב לזכור שמדובר באי שורץ ארנבים, כך שרוב הזמן היה מרוח לי חיוך מטופש על הפנים. אם אתם מגיעים לשם עשו לעצמכם טובה: השכבו על הארץ, פזרו אוכל ארנבים והמתינו. כל צרות העולם מתגמדות כשנוצרת סביבכם (ועליכם) ערימת ארנבים חמודה.