הרווח בין הגבר לחולצה – קעקועים וגבריות קובנית (חלק אחרון)

"לך לכיוון בית הקברות. קצת לפני מגרש הגרוטאות לקטרי רכבת תמצא שורת בתים – תשאל שם". כשהגעתי למקום בשעות הבוקר כדי לחפש את סטודיו הקעקועים של אוזיריס, לא מצאתי נפש חיה. אחרי כמה ימים בהם מיקדתי את הטיול לקובה בצילום של קעקועים וגבריות קובנית – זה היה די מאכזב, אבל לא הסכמתי לוותר כל כך בקלות.

החצר האחורית של קובה

לשמחתי, כשחזרתי בשעות אחר הצהרים עם שתי צלמות נוספות מהקבוצה, מצאנו אנשים ברחוב שהפנו אותנו לאחד הבתים בשכונת המגורים הפשוטה בעיר סיינפואגוס. כמקובל בקובה, כשנכנסנו מבעד לדלת מצאנו את עצמנו בחצר משותפת המוקפת דירות של שכנים ובני משפחה. בחצר עמדו שתי נשים ותלו סדינים על גבי חבלי כביסה שהיו מתוחים לאורך החלל המשותף. מבלי שהסברנו יותר מדי, הצביעו שתי הנשים על חלקה האחורי של החצר: סטודיו הקעקועים של אוזיריס.

בחלל הקטן והמחניק של סטודיו הקעקועים מצאנו מלבד לאוזיריס עצמו, אדם נוסף עם קעקוע טרי של קורי עכביש וגם את אדוארדו, אשר הזמין אותנו לעבור איתו את כל התהליך עד שיצא משם כשקעקוע חדש יתווסף לאלו שכבר מעטרים את ידו.

אדוארדו יודע

הסקיצה לקעקוע החדש נמצאת בטלפון הנייד. אוזיריס מעתיק את הסקיצה באופן ידני לדף מיוחד, ואז מדביק את השרטוט על זרועו של אדוארדו, כך שקווי המתאר של הקעקוע החדש יופיעו על היד ויאפשרו למקעקע לעבור עליהם עם המחט. לא רק למקעקע יש הכנות חשובות לפני שהמחט מתחילה לעבוד ולהנציח את הרגע על זרועו של הלקוח, גם אדוארדו נערך ושותה את משכך הכאבים הרשמי של קובה: רום נקי – הרבה רום.

הקעקוע עולה 20 קוק (20 יורו) ואם זה נשמע לכם מעט, תזכרו שהמשכורת הממוצעת בקובה היא 15 יורו בחודש. בזמן שאוזיריס מסיים את ההכנות, אדוארדו מספר לנו שהוא מגיע מעיר אחרת במיוחד לסטודיו של אוזיריס, אשר שמו כאמן קעקועים הולך לפניו בכל קובה.

גם בקובה – הכל יחסי

חם ולח בחדר הקטן והצפוף כשהמחט מתחילה לעבוד, ואדוארדו מנסה לשמור על פסון. נראה שהוא נבוך להפגין כאב מול המצלמה ובעיקר מול הנשים שבחדר. הוא שואל אותנו אם יש לנו קעקועים ועל תרבות הקעקועים בישראל בכלל, ואנחנו נבוכים לספר לו על קעקועים קטנים עם חיות חמודות או עם איזו מילה ביפנית שלא בטוח שאומרת את מה שאנחנו חושבים שהיא אומרת. כשאחת הצלמות מספרת שהיא רוצה לעשות קעקוע, אבל חוששת מהכאב – הוא נותן לנו פרופורציות ועונה לה שכאב של קעקוע זה כלום עבור אישה שעברה שתי לידות.

אינטימיות משני צידי המחט

אדוארדו מספר לנו על משמעות הקעקועים שעל זרועו – כולם רעיונות שלו, אשר מסמלים רגעים חשובים בחייו ותורגמו בידי אוזיריס לכדי איורים וקעקועים. הקעקועים כולם מוקדשים לבתו של אדוארדו. על האמה מופיע שמה של הילדה כשהוא מעוטר בפרחים, מעליהם קעקוע עם תאריך הלידה שלה ואז קעקוע בצורת רגליים קטנות, המסמל את צעדיה הראשונים. על הזרוע חקוק שעון עתיק המצביע על שעת הלידה של הילדה ובקעקוע שהתהווה לנגד עינינו, תופיע ידו של אדוארדו כשהיא מגישה לבתו פרחים.

כשהוא מתאר את זה ככה, אפשר להבין עד כמה אינטימיים יכולים להיות הרגעים האלו, בהם אמן קעקועים חורט לנצח על גופו של לקוח יצירה, אשר תאפשר לו להביע את עצמו בדרך יחודית ואישית. במדינה בה קיימת מגבלה קשה על חופש הביטוי, נראה שתרבות הקעקועים הקובנית נותנת לגברים של קובה הזדמנות נדירה לבטא את עצמם.

"ילדים זה שמחה"

המחט של אוזיריס מסיימת את קווי המתאר של הקעקוע החדש והוא מתחיל לעבוד על המילוי. החלק הזה בתהליך כואב יותר ובשלב הזה אדוארדו כבר אדיש לנוכחות המצלמה ומרשה לעצמו להביע כאב. אנחנו שואלים אותו אם את היד השניה, הנקיה מקעקועים, הוא שומר לילד הבא, והוא עונה את התשובה הכי לא צפויה מאדם במדינה סוציאליסטית – שלגדל ילד זו אחריות הכרוכה בהרבה הוצאות ושכרגע אין לו את היכולת הכלכלית לעמוד במשימה.

שלב הסלפי המביך

אוזיריס מסיים את היצירה וכולנו נושמים לרווחה. הוא מצלם את הקעקוע החדש לתיק העבודות שלו ואנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לעשות סלפי מביך, כי עם כל הכבוד למצלמות מקצועיות – לפעמים אין תחליף לתמונת סלפי באיכות נמוכה כדי להנציח רגע בטיול.

קובה – ההיית או חלמתי חלום?

זה היה הפוסט האחרון שלי מהטיול לקובה, אחת המדינות המרתקות בהן ביקרתי. בפוסט הראשון דיברתי על הטיול לקובה והלם התרבות הראשוני, בפוסט השני פגשתי את האנשים של קובה בשכונות העוני של סיינפוואגוס, בפוסט השלישי התמקדתי בתרבות התכשיטים והקעקועים של הגברים הקובנים ואילו בפוסט הזה ליווינו אדם שעושה קעקוע על הזרוע. מקווה שנהניתם מהמסע. עבורי בכל מקרה – החוויות, האנשים שפגשתי, הבדלי התרבויות (לטוב ולרע) ימשיכו ודאי להדהד בראש לפחות עד הביקור הבא. כל  הפוסטים והסרטונים מהטיול לקובה מחכים לכם כאן.

אהבתם את הפוסט? שתפו אותו ועזרו לי להפיץ את הבשורה. אתם תמיד מוזמנים להגיב ולהצטרף לרשימת התפוצה של בלוג הצילום, כדי לקבל עדכונים כשפוסטים חדשים עולים לאוויר.

לכל הפוסטים על קובה>>

לעצלנים שבינינו – סרטון לסיכום הטיול לקובה:

מסע הצילום לקובה התמקד במפגש עם האנשים המרתקים של קובה, דרכם למדתי להכיר מדינה ותרבות שונים מאוד מטיולים אחרים בהם לקחתי חלק. הסרטון הזה מציג לקט תמונות לצלילי שירה של הזמרת הקובנית "לה לופה", אשר היתה ידועה בהופעותיה האנרגטיות והפרובוקטיביות, אשר הביאו להגלייתה מקובה בתחילת שנות ה-60.

https://www.youtube.com/watch?v=TmHJ1Z8YCSs&feature=youtu.be