"זו הסצנה שתופיע על הכריכה, מתי אפשר לצלם?". השעה מוקדמת מדי בבוקר ואני בכלל לא בנאדם של טלפון, אבל הפאוור-קאפל (אמא שלי ובעלה) על הקו, ונראה שההחלטה נפלה. הספר של אמא שלי עומד לצאת לאור, ואחרי שבני המשפחה הציעו מגוון רעיונות לעיצוב כריכת הספר, נראה שהסופרת המשפחתית רוצה שעל הכריכה יופיע צילום המתאר רגע משמעותי בספר. אז איך שיר נולד – כל ישראלי יודע, אבל איך נולדת כריכה של ספר? זה כבר סיפור אחר לגמרי.
"בניין עלוב, ניכר בו שידע ימים יפים יותר, כמו כל האזור. הבניין היה מוקף גדר אבן נמוכה ובה פתח. הסתכלתי סביב לוודא שאין איש בסביבה, ונכנסתי בצעד חרישי אל חצר מוזנחת"
(גינת אגוז/אידה קידר-מליץ)
תכנון צילום כריכת ספר – איך מתארים חלום?
בשלב הזה, הכריכה היתה רעיון בראש של בעלה של הסופרת המשפחתית, אבל כדי שאוכל להוציא את החלום אל הפועל, שלחתי את הפאוור-קאפל להכין שיעורי בית: לחפש בגוגל תמונות reference, של כריכות ספר מצולמות שמתאימות לסגנון הרצוי. הם חזרו עם תמונות מהאינטרנט, אבל לא פחות חשוב – הביאו איתם גם שרטוטים ובהם שלוש הזוויות אותן ירצו שנכסה בצילומי כריכת הספר. תיאור יותר ברור מזה, לא יכלתי לבקש!
שרטוט: איתן מליץ
סתם לא שולחים משטרה – מחפשים לוקיישן בשכונת הדר בחיפה
אחרי שיכלנו לדמיין בראש את תמונת הכריכה, נותר רק החלק הקטן של להפוך אותה למציאות. כמו בעסקי הנדל"ן, גם צילום כריכת ספר מתמקד ב-"בלוקיישן לוקיישן לוקיישן". אז איפה נמצא הלוקיישן המתאים לאותה סצנה מהספר? איפה מוצאים מבנה עם תריסי עץ ישנים, שנראה בדיוק כמו בניין מוזנח בשכונת הדר בחיפה? בשכונת הדר בחיפה, כמובן! זה אולי נשמע עכשיו טריוויאלי, אבל לקח לנו זמן להגיע לתובנה העמוקה הזאת. אם כך, הפאוור-קאפל יוצא לסיור לוקיישנים בשכונת ילדותה של הסופרת המשפחתית, ומתבקש לחזור עם צילומי בתים מתקלפים עם תריסי עץ ישנים ממש כמו בסצנה מהספר, ולשאול את בעלי הדירה אם יסכימו שנצלם שם. הכל מתקדם כמתוכנן, אבל כשמתקשרים אלינו מהמשטרה לשאול למה אנחנו מצלמים חלונות של בתים בהדר, הבנו שצריך ללכת על פלאן בי: המחסן של תרצה וניסים – השכנים של הפאוור קאפל. הוא אמנם לא בשכונת הדר, לא בחיפה וממש לא ישן או מוזנח, אבל היי – יש שם תריסי עץ ממש כמו שרצינו! נותר רק לקבוע מועד צילומים, למצוא שחקנית מקצועית, להתפלל למזג אוויר מושלם, ואנחנו מסודרים!
"הקפתי את הבית בצעדים זהירים, בודקת שוב ושוב שאיש אינו מביט בי, שאיש אינו עוקב אחריי. שקט. איש לא היה באזור."
(גינת אגוז/אידה קידר-מליץ)
צילום: איתן מליץ
המופע חייב להימשך
אוקיי, אז לא הכל מושלם. מזג האוויר היה גשום ואיים לפגוע בציוד התאורה, הלוקיישן נראה מטופח מדי, אנחנו מצלמים לאור יום סצנה שאמורה להתרחש בכלל בלילה ועל תקן השחקנית המקצועית, נידבנו את דנה – קרובת משפחה שלא ידעה שהיא שחקנית עד לאותו בוקר. אבל המופע חייב להימשך וכל עוד הסצנה על המסך נראית אמינה, לאף אחד לא אכפת איזה בלאגן יש לך מאחורי הקלעים של צילומי כריכת הספר. אנחנו מפזרים קצת פסולת כדי לשוות לבית של תרצה וניסים מראה מוזנח, ומסכמים שמה שלא עושה הלוקיישן, יעשה הפוטושופ. עם פלאש אימתני אחד שמאיר מתוך המחסן החשוך ופלאש נוסף שמאיר את הסצנה שבחוץ באור רך – אפשר להכריז: "שקט על הסט – ו….אקשן!" (סתם, לא צריך שקט ולא מכריזים "אקשן" בצילום סטילז).
מחריבים לתרצה ולניסים את הבית 🙂
והאוסקר הולך ל…
כצלם פורטרטים, אני רגיל לתת הנחיות למצולמים כדי להוציא מהם הבעה רגועה, נינוחה וטבעית, אבל בצילומי כריכת ספר נדרשת ממני פעולה הפוכה: לקחת מישהי חייכנית נינוחה וטבעית, ולגרום לה לשחק דמות אחרת לגמרי. אני לא במאי ודנה איננה שחקנית, כך שההערות הטכניות שאני זורק (סנטר למעלה!) ממש לא עוזרות – אפילו להיפך. אנחנו משנים טקטיקה והסופרת המשפחתית מספרת לדנה על מאירה, הדמות מהספר אותה היא משחקת. כמו מאירה, גם דנה היא אמא לילדים, וכשהיא מבינה את המצב אליו נקלעה המשפחה בספר, היא נעשית מתוחה ורצינית, אפילו מודאגת. אנחנו מצלמים שוב והפלא ופלא – יש לנו את זה! אוסף תמונות משוחקות היטב מכל זוויות אפשרית. דנה מבחינתי היא תגלית השנה בקטגוריית שחקנית כריכות ספרים!
דנה והפאוור-קאפל – ככה הצילומים נראים במציאות
וככה זה נראה בשלב העריכה
קאט אל חדר עריכה חשוך ואפוף עשן
אחרי שיום צילומי כריכת הספר הסתיים, אני מסנן את החומרים ושולח לפאוור-קאפל מקבץ תמונות מובילות להיות הכריכה עליה חלמנו. אחרי התלבטויות ארוכות, אנחנו בוחרים בתמונה הזוכה ואני ניגש לחדר העריכה החשוך והמעושן, כלומר בית-הקפה השכונתי המואר ועם ניחוח הקפה, כי אין לי באמת חדר עריכה ואני לא מעשן. את העריכה אני עושה בפוטושופ. ראשית אני מסיר מהתמונה כל זכר לכך שהיא צולמה באור יום, לאחר מכן אני מעלים בעיות קטנות כמו עלים של שיח שנכנסו לפריים ולבסוף לוקח את הקיר המטופח של תרצה וניסים, והופך אותו לישן ומטונף. נראה לי שיש לנו את זה – התמונה נשלחת לקריס מורדוכוביץ' מהוצאת פרדס, לצורך עיצוב גרפי של הכריכה.
"החלון היה קצת גבוה, לא יכולתי להגיע אליו, אז אספתי כמה שברי בלוקים בחצר והנחתי ארבעה זה על זה. הבטתי שוב לכל העברים. היה שקט."
(גינת אגוז/אידה קידר-מליץ)
משרטוט על מפית ועד לחנויות הספרים
לא שופטים ספר לפי הכריכה
בעברית אומרים לא להסתכל בקנקן, ובאנגלית אומרים: לא שופטים ספר לפי כריכתו. אז אחרי שדיברתי שעה על צילום כריכת הספר, אני מזמין אתכם לפתוח את הספר גינת אגוז ולקרוא אותו. זה ספר מאוד מקומי עם גיחות קצרות לחו"ל, והוא מתאר משפחה חיפאית שעוברת משבר שטורף את הקלפים שלה. הספר יצא בהוצאת פרדס וניתן לרכוש אותו במחירי השקה מוזלים (נכון לרגע כתיבת שורות אלה).
הסופרת המשפחתית (לא ויתרתי לה על צילומי התדמית 🙂 )
גינת אגוז / אידה קידר-מליץ, הוצאת פרדס. עיצוב כריכה:קריס מורדוכוביץ'
אני שמח לעזור למטיילים באמצעות הוספת המלצות אישיות ומידע שימושי . חלק מהקישורים למלונות ולאטרקציות הם קישורי שותפים, והם מזכים אותי בעמלה קטנה על כל הזמנה של מלון או אטרקציה שתבצעו דרך האתר, ללא כל עלות מצידכם. הזמנת מלונות ואטרקציות באתר עוזרת מאוד בתפעולו – תודה ❤
קוראים לי עפר קידר – לשעבר הייטקיסט וכיום צלם ובלוגר טיולים. את בלוג הצילום: "המצלמה מוסיפה חמישה קילו" הקמתי בשנת 2014 ואני מנסה לשלב בו את האהבות הגדולות שלי שהן טיולים בעולם וצילום של אנשים ותרבויות.
