כשהמוזות רועמות – תערוכות צילום שוות במוז"א

פוסט זה מתייחס לתערוכת עדות מקומית 2018. המידע על עדות מקומית 2019 נמצא בקישור הזה.

עם כל הסלידה שיש לי ממקומות הומי אדם (5 אנשים או יותר), היה משהו משמח בלראות את מוזיאון ארץ-ישראל (מוז"א) מלא מפה לפה בשעת צהרים מוקדמת באמצע השבוע. הקהל כלל את כל טווח הגילים האפשרי – מתינוקות במנשא, דרך פנסיונרים דעתניים וכל מה שבאמצע, כולל בני נוער שאמנם הגיעו למקום כחלק מסיור בית-ספרי כפוי, אבל נראה היה שהם לגמרי בעניין של התערוכות, ובצדק! במוזיאון ארץ ישראל אפשר למצוא כמה תערוכות שוות במיוחד ואם צילום מדבר אליכם, הכנתי עבורכם כמה המלצות.

עדות מקומית – תערוכת צילום עיתונות

האטרקציות המרכזיות במוז"א הן תערוכת הצילום "World Press Photo" – תחרות עולמית של צילום עיתונות וכן תערוכת "עדות מקומית" – אחותה הישראלית. שתי התערוכות עוצמתיות – הן מעניקות לצופה מנה גדושה של מציאות אין-יור-פייס, חלקן ממש נותנות פנים ושמות לאירועים ודיווחים שקראנו באיזה דיווח חדשותי יבש. תודו שיש הבדל בין לקרוא כותרת על "הפגנה בדרום תל אביב", לבין לראות את התמונה המצמררת שצילם עמית שעל מידיעות אחרונות, ובה מפגין משולהב שורף תמונה מחוייכת של שר הפנים אריה דרעי. הלהבות מאירות את פניו של המפגין, כך שאנחנו יכולים לראות את מבטו הקר ואת הסיגר שהוא מעשן. על התמונה הבוערת מופיע הציטוט מספר ישעיהו: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" וברקע מופיע דגל ישראל.

צילומי עיתונות מגיעים ממגוון תחומים, החל בטבע ובספורט, דרך תיעוד מציאות רך (סדרת גגות תל אביב או צילומי כלבים) ועד לצילום גרפי של איזורי לחימה. שתי התערוכות מוצגות באותו חלל, כאשר התערוכה העולמית מושכת ראשונה את העין, בשל קנה המידה של המאורעות ובזכות המימדים הפיזיים של הצילומים. אבל למרות זאת, עבורי התערוכה המקומית עוצמתית הרבה יותר, גם בגלל שאנחנו מדינה המספקת, ברוכה השם, הרבה מאוד חומר לצילום עיתונות (תאכלי אבק שווייץ!), גם בזכות צלמות וצלמי עיתונות מוכשרים וגם כי הסיפורים שמתארת התערוכה המקומית נוגעים בחיי היומיום שלנו, בין אם מדובר בחצר האחורית של תל אביב או בארמון הקיסר בירושלים.

הצילומים המקומיים נוגעים בעצבים החשופים שלנו ולפעמים די בבחירת האוצֵר לתלות תמונות מסויימות זו לצד זו, כדי להפעיל אותנו הצופים, רגשית. לדוגמה: סדרה של שלוש תמונות המתחילה בצילום של משפחה יהודית בנוף הפסטורלי של יצהר (צילום של מארק ישראל) ממשיכה אל תמונת השחרור של עהד תמימי (קובי וולף) ומסתיימת בתמונה קורעת לב מתוך לווית הרב איתמר בן גל, שנרצח בפיגוע ליד צומת אריאל (יונתן זינדל). נראה שלא משנה מהי תפיסת עולמכם – החיבור בין שלוש התמונות הללו, כאילו היו סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, יכול להוציא כל ישראלי משלוותו – או שזה רק אני?

?שימו לב! התערוכות נסגרות ביום שבת הבא, ה-2 בפברואר
עדות מקומית // אוצר: עמי שטייניץ // מוזיאון ארץ ישראל // יש סיורים מודרכים (כלול במחיר הכניסה) // הנחות לגולשי ynet

אמת צילמתי – תערוכה מצילומיו של דוד רובינגר 1947-1997

התערוכה של דוד רובינגר, חתן פרס ישראל אשר הלך לעולמו לפני שנה היא הזדמנות לצפות ברגעים היסטורים אשר תיעד רובינגר בחמשת העשורים הראשונים של מדינת ישראל, על רגעי התהילה והשפל שלהם. לחלק מהתמונות חשיבות היסטורית כמו הצנחנים בכותל, פינוי ימית או פליטים פלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים. צילומים אחרים מתארים דווקא רגעים קטנים ואנושיים כמו הצילום של ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, מסייע לרעייתו לנעול את הנעל, כאשר ההשוואה המתבקשת היא לראש הממשלה הנוכחי ולרעייתו.

לנקודת מבטו של דוד רובינגר תפקיד חשוב לא רק בתיעוד ההיסטוריה הישראלית, אלא גם בתולדות הצילום הישראלי וניתן לראות בכל אחת מהתמונות את ה-"רגע המכריע" אותו צלמים שואפים לתפוס, כמו למשל צילום הצנחנים בכותל או התמונה של בנימין נתניהו ומשה קצב רוקמים מזימות במזנון הכנסת ב-1995 (אוקיי, יכול להיות שהם מדברים על ספורט או דיאטה, אבל נראה לי שהתמונה מתארת הסתודדות).

אני בטוח שהצילומים של רובינגר מעניינים אוניברסלית, אבל כמו ב"עדות מקומית", גם כאן כישראלים יש לנו היכולת לראות בצילומים הללו משהו מעבר. אפשר לדוגמה להשוות בין הדימוי ההרואי שנתן רובינגר למנהיגים ולהשוות אותו לדימוי שיש לנו כיום, לאותם מנהיגים ממש (נראה לי שאריק שרון הוא זה שעבר הכי הרבה תהפוכות תדמית) או ניתן לראות את צילום הקיבוץ הפסטורלי של רובינגר לצד תצלום של איכלוס מעברת פרוד בגליל, הנראית בתמונה קצת כמו כפר בפרובאנס. שתיהן מאפשרות לנו להבין מעט את הלך הרוח של התקופה ולבחון אותו בצורה ביקורתית היום. בעוד 50 שנה יצפו ישראלים בצילומי העיתונות של ימינו – מה הם יחשבו על הלך הרוח של התקופה? סטיי-טיונד…

אמת צילמתי // אוצר: גיא רז // התערוכה פתוחה עד ה- 11 במאי 2019

הקול שמאחורי התמונה – תערוכת צילום Photo Voice

על תערוכה זו כתבתי בעבר בדף הפייסבוק של הבלוג. מדובר בתערוכת תמונות שצילמו ילדים בכפרים הבדואים הלא מוכרזים שבנגב, מנקודת מבטם. הצילום הוא במסגרת Photo Voice, גישה המאפשרת לאנשים מקבוצות מוחלשות לתעד את חייהם ואז להביא את התיעוד אל לב המיינסטרים.

הקול שמאחורי התמונה // אוצר: יורם פרץ // התערוכה פתוחה עד אוגוסט 2019

תודה למוז"א על ההזמנה לתערוכה – הדעות בפוסט, כמו תמיד, הן שלי בלבד. אתם מוזמנים לקרוא על עוד תערוכות צילום בהן ביקרתי.