רוקמות חלונות של תקווה – סיור צילום בטייבה
סדנת הצילום בטייבה מסתיימת, איך לא, בחומוסיה מקומית. זו תמונת הסיום שכולנו מכירים: צלחות חומוס, טחינה, פיתות ופלאפל, אבל יום הצילומים עצמו בטייבה היה מרתק
סדנת הצילום בטייבה מסתיימת, איך לא, בחומוסיה מקומית. זו תמונת הסיום שכולנו מכירים: צלחות חומוס, טחינה, פיתות ופלאפל, אבל יום הצילומים עצמו בטייבה היה מרתק
אנחנו הולכים לבית הכנסת דרך סמטאותיה הצרות של בוכרה העתיקה, בין בתי לבֵנים דו קומתיים בצבעי אדמה. גם כשיודעים שבית הכנסת נמצא שם, אחרי שבוע עמוס במדרסות ובמסגדים, זה די מפליא למצוא פתאום בית כנסת באמצע שום מקום.
אני מכיר היטב את גרסת דיסני לאגדת אלאדין, וכמקובל אצלנו בעדה – גם אם תעירו אותי משינה, אני אדע לשיר את A Whole New World,
קפאין. אני צריך עוד קפאין. השעה שמונה לפנות בוקר ואני כבר על הרכבת בדרכי לטיול בזכרון יעקב, אי שם בצפון הרחוק.
אני טיפוס עירוני ולא אוהב הפתעות. או הליכה. או בוקר. לכן התייחסתי בחשדנות לסיור בלוגריות שארגנה חברתי עינת הרשקו ב-"קאנטרי סייד" הישראלי בשעות הבוקר המוקדמות,
נשים יזמיות פורצות דרך, אמן זכוכית, אוכל מסורתי טעים ונחשי גומי – מי היה מאמין שככה יראה הסיור ברהט לכבוד חודש הרמדאן.
"אתם לא מכאן, נכון?", שאלה אותנו אחת העובדות במוזיאון ישראל לאחר שדיברנו איתה מעט. אני חושב שזה ביטא היטב את התחושה שלנו כשהגענו למוזיאון ישראל
פוסט זה מתייחס לתערוכת עדות מקומית 2018. המידע על עדות מקומית 2019 נמצא בקישור הזה. עם כל הסלידה שיש לי ממקומות הומי אדם (5 אנשים
תערוכת "עדות מקומית" לצילום עיתונות מקומי, מהווה עבורי את אחד מרגעי השיא של השנה בצילום הישראלי. במדינה בה קשה לעמוד בקצב האירועים ולא תמיד ברור
מצטרפים לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה" ומקבלים עדכון במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
מצטרפים
לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה"
מקבלים
עדכונים במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
נהנים!
נהנים מתמונות ותוכן מעניינים מפעם לפעם. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.