אנחנו הולכים לבית הכנסת דרך סמטאותיה הצרות של בוכרה העתיקה, בין בתי לבֵנים דו קומתיים בצבעי אדמה. גם כשיודעים שבית הכנסת נמצא שם, אחרי שבוע עמוס במדרסות ובמסגדים, זה די מפליא למצוא פתאום בית כנסת באמצע שום מקום.
אני מכיר היטב את גרסת דיסני לאגדת אלאדין, וכמקובל אצלנו בעדה – גם אם תעירו אותי משינה, אני אדע לשיר את A Whole New World,
היא מגדלת שלוש כלבות, שני חתולים, תוכי וסוס. היא זכתה במקום הראשון בתחרות צילום כלבים יוקרתית של ההתאחדות לכלבנות של בריטניה והתמונה הזוכה שלה מוצגת בימים אלו בתערוכה בלונדון. אני רוצה להציג בפניכם את הצלמת עם הלקוחות הכי פרוותיים והכי חמודים בארץ: אלינור רויזמן.
את חנן גידלתי מינקותו ועד שהגיע לגיל 19 המופלג (במונחים של חתול). תשע עשרה שנים זו חתיכת דרך לעבור יחד, אבל במלאת שנה למותו, כשרציתי
קפאין. אני צריך עוד קפאין. השעה שמונה לפנות בוקר ואני כבר על הרכבת בדרכי לטיול בזכרון יעקב, אי שם בצפון הרחוק.
לחופשה בפוזנן יצאתי עם נגה, שועלת-פולין ותיקה שמכירה את כל הטיפים והטריקים הקטנים. היא זו שמצאה לנו את כרטיסי הטיסה ב-37 יורו (!) וכשנחתנו בפוזנן
המבנה הנטוש הזה מעביר בי צמרמורת. אני עומד ובוהה בו ועננים חולפים דרך החלל שמעל גגו המשופע. מעל לארבעת החלונות הגבוהים שבחזית – שאריות אותיות
נשים יזמיות פורצות דרך, אמן זכוכית, אוכל מסורתי טעים ונחשי גומי – מי היה מאמין שככה יראה הסיור ברהט לכבוד חודש הרמדאן.
סדנת הצילום בטייבה מסתיימת, איך לא, בחומוסיה מקומית. זו תמונת הסיום שכולנו מכירים: צלחות חומוס, טחינה, פיתות ופלאפל, אבל יום הצילומים עצמו בטייבה היה מרתק
מצטרפים לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה" ומקבלים עדכון במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
מצטרפים
לרשימת ה-VIP של "המצלמה מוסיפה"
מקבלים
עדכונים במייל על פוסטים חדשים – לפני כולם!
נהנים!
נהנים מתמונות ותוכן מעניינים מפעם לפעם. תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה בכל עת.
