תוצאות עבור:מבנים

הקולוסיאום, רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

יריית תותח והמילים "רומא או מוות" על הפסל שבכיכר גריבלדי, פותחות את הסרט La Grande Belleza ("יופי אדיר" בתרגום חופשי), שכולו שיר הלל לרומא, המוצגת כעיר יפה מכוערת, קדושה מלאת חטאים ועשירה בתרבות ובריקנות. בקיצור – עיר מורכבת. מהמזרקה הסמוכה לכיכר נשקף נופה המרהיב של העיר ועד סוף סצנת הפתיחה, תייר יפני שיחשף ליופי האדיר הזה, לא יוכל להכיל את שרואות עיניו והוא יתמוטט וימות. טיילתי ברומא, ביקרתי אפילו בכיכר גריבלדי וצילמתי את הנוף כמו אותו תייר יפני שלבו נדם מתדהמה. זה לא שלא התרשמתי מהעיר, היא באמת מאוד יפה, אבל עם יד על הלב – לא נפלתי.

רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

פשוט בלתי נסבלים! האנשים המתנשאים האלה שמבקרים בעיר כלשהי בחו"ל למשך יומיים וחצי וישר מדברים עליה כאילו הם מומחים גדולים שגדלו שם. אתם בטוח מכירים כאלה וקל לזהות אותם, כי הם תמיד קובעים עובדות נחרצות ולרוב מטופשות, משהו בסגנון של: ״אני אומר לך – כל הצרפתים אנטיפתיים!" (כן, כי פגשת את כ-ל הצרפתים בשלושה ימים שהייתבפריז ורבצת במקדונלדס)  או ״מדריד? עזוב, אין מה לראות שם״ (סירייסלי?!).  

חופשה בצרפת | עמק הלואר | בלוג הצילום של עפר קידר

ככל שהזהירו אותי יותר שהצרפתים הם אנשים עילאיים ומתנשאים, שלא יודעים אנגלית ושאינם אוהבים זרים – כך ידעתי בודאות שאוהב אותם יותר. בפועל לקח יום שלם שכלל טיסה, נסיעה של שעתיים ברכבת בדממה מוחלטת וארוחת ערב במסעדה המקומית, עד שלבסוף מלצר מקומי אחד עלב בי. ואז ידעתי: מון-דיו, אני בצרפת!

חופשה בפראג | בלוג הצילום של עפר קידר

קר. אפילו קר מאוד. אני חושב שזו היתה התובנה הראשונה שלנו כשנחתנו בפראג. הדבר השני שהבחנו בו היו חתיכות קטנות של אבק שעפו ברוח ונכנסו לנו לעיניים. ליהי חשבה שמדובר בלכלוך ואני מיד פסקתי בהחלטיות שמדובר באפר שנוצר משריפת עצים להסקה. התובנה השלישית אליה הגענו בפראג, היא שאנחנו צמד של סתומות פרובינציאליות, שכן פראג נקיה למשעי ושום לכלוך או אפר לא עף שם באויר. מה שנכנס לנו לעיניים היו פתיתי שלג.

המלון הנטוש ליד צובה, בדרך לירושלים | בלוג בצילום של עפר קידר

הרבה סיפורים ותמונות רצים בווטסאפ המשפחתי שלנו. בזמן שרובנו מעלים לשם תמונות שגרתיות של הילדים או החתולים (כל אחד ומה שהוא החליט לגדל בבית), טל מעלה תמונות וסיפורים מיוחדים משנת השירות שלה בקיבוץ צובה, שנמצא בהרים שמחוץ לתל אביב. באחד הסיפורים שלה מהקיבוץ, טל אמרה משהו על מלון נטוש.