תוצאות עבור:אמנות

מוזיאון ישראל, ירושלים | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

"אתם לא מכאן, נכון?", שאלה אותנו אחת העובדות במוזיאון ישראל לאחר שדיברנו איתה מעט. אני חושב שזה ביטא היטב את התחושה שלנו כשהגענו למוזיאון ישראל בירושלים. משהובמוזיאון ישראל עשוי נכון, החל במוכרת הכרטיסים השירותית בכניסה, דרך הארכיטקטורה והתערוכות ועד להיכל הספר בסוף, כך שהמוזיאון שהוא הכי "ישראל" והכי "ירושלים", נותן תחושה של קפיצה לאחד המוזיאונים השווים בחו"ל, וכל זה בנסיעה קצרה של 40 דקות מתל אביב באוטובוס או מא-אתיים שעות נסיעה ברכבת, אבל זה נושא לפוסט אחר.

תערוכת “עדות מקומית” | צילום: איליה יפימוביץ' | באדיבות מוזיאון ארץ ישראל

אז גם השנה נאלצתי לוותר על ביקור בפסטיגל בחנוכה. את הזמן ואת תאי המוח שהתפנו לי ניצלתי לביקור מפתיע בתערוכות צילום נפלאות במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, תערוכות שיכולות לעניין אתכם, חובבי הצילום כאן בבלוג.

ניו יורק | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

לא נעים להודות, אבל האמת היא שאני כמעט לא מבקר בתערוכות אמנות כשאני בארץ. הנה, אמרתי את זה. אמנם אני גר בתל אביב הבירה (התרבותית, סבבה?), אבל למרות שבכל יום בדרך מהעבודה אני עובר בסמוך למוזיאונים וגלריות, מחשבה בסגנון: "מעניין איזו תערוכה רצה עכשיו" אפילו לא עוברת לי בראש, ואני עסוק בעיקר במה אזמין לאכול באותו ערב או בטרדות שונות של "החיים עצמם".

תמונות פרטיות | פרויקט דימוי גוף חיובי - body pride | בלוג הצילום של עפר קידר

גברים צעירים, חסונים ונטולי חולצה מפזזים על משאית. אלו התמונות שעולות לנו בראש כשאנחנו חושבים על מצעד הגאווה בתל אביב. אין לי דבר נגד חתיכים על משאית (כמה מחברי הטובים, וגו'), אבל בפועל מרבית המשתתפים במצעד אינם אלים יוונים על משאית בדרכה אל האולימפוס. רובנו א.נשים בטווחי גיל שונים ובעלי מגוון של מבני גוף. ואגב, אנחנו צועדות ברגל.

צילום חתונה | בלוג הצילום של עופר קידר | מתחתנים | הדס בן שטרית | עידן בראון

כולנו אנשים מאוד עסוקים ולכן אני יודע שאםדודי מתקשר באמצע יום עבודה, סימן שהוא מבשל לנו רעיון לסשן צילומים מעניין ויצירתי שלא יכול לחכות. אני חייב להודות שהפעם לא התלהבתי מהרעיון, לפחות לא בהתחלה. אני חושב שפרט אולי להחלפת מצעים או קיפול כביסה – צילומי חתונה נמצאים ממש בתחתית רשימת הדברים שרציתי לעשות בשבת השכם בבוקר. 

בלוג צילום | פלורנטין | תל אביב

את שכונת פלורנטין הכרתי לראשונה דרך סדרת הטלויזיה המפורסמת מהניינטיז. זה היה השלב בחיים בו התחלתי להבין שאני לא רוצה להיות סתם חבר של סמי הורי, אני רוצה את סמי הורי. אני חושב שהצפיה בסדרה היתה אחד הגורמים שדחפו אותי לעבור שוב מחיפה לתל אביב הגדולה כדי להיות אחד מהחבר'ה ביחד עם תותי, איגי, צמר וכמובן קובי (הלא הוא סמי הורי).