פורים בכיכר המדינה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עפר קידר

גם השנה התעקשתי לבלות את פורים במסיבת הרחוב בכיכר המדינה בתל אביב, למרות שאני לרוב נמנע מאירועים הכוללים המוני אדם ומוסיקה חזקה. כשמסתכלים מהצד, המסיבה הזאת נראית הזויה ותלושה מהמציאות הישראלית הקשה, שבה אדם לאדם זאב וחלק גדול מאיתנו שורד ובקושי מצליח להרים את הראש מעל המים. גם המיקום שבחרה עיריית תל אביב לרייב ההמוני הזה נראה תלוש. מה הקשר בין כיכר המדינה, גוצ'י וארמאני, לבין מסיבה חינמית, הנגישה לכולם?

ים המלח | דין גופר | המצלמה מוסיפה חמישה קילו

העוצמה, הריגושים ותחושת החופש שברכיבה על אופנוע כבד – כל אלה אינם מדברים אלי. למעשה, תקופת האופנועים שלי הסתיימה מזמן, אחרי שלוש שנים בהן דהרתי בעליות של חיפה על גבי הקטנוע הכחול במהירות מטורפת של 30 קמ"ש לכיוון האוניברסיטה ובחזרה.

פירנצה - חופשה בפירנצה | בלוג הצילום של עפר קידר

אני מנסה לשחזר איך מצאתי את עצמי בפירנצה פחות מחודש אחרי שחזרתי מהחופשה הגדולה באיטליה (לא שאני מתלונן או משהו). הרעיון המקורי היה בכלל אילת או ליתר דיוק: בית-ספר שדה אילת. ובאמת, כאשר משקללים את הרצונות והתקציב של כל אחד מעשרים בני המשפחה שהיו אמורים להצטרף לחופשה – אני מבין למה לינה באכסניה באילת נשמעת כמו פתרון מצוין לאדם הסביר.

טיפים לצילום חופשה בחו"ל | בלוג הצילום של עופר קידר

אז השקעתם בכרטיסי טיסה, ארזתם לבד ופינקתם את עצמכם בחופשה בחו"ל. ומה לגבי תמונות מעניינות ויפות למזכרת? תמונות חופשה טובות אמורות לשרוד את מבחן הזמן. אלו תמונות שגם אם תתבוננו בהן כעבור שנים, תוצפו מחדש בזכרונות, בריחות ובצלילים מהחופשה. בעידן שבו אפילו המצלמות בטלפונים הסלולריים הן איכותיות ביותר, אין סיבה שתחזרו עם תמונות מבאסות. לצורך העניין, ריכזתי עבורכם שמונה טיפים לצילום חופשה בחו"ל. אני מקווה שהם יעזרו לכם לשדרג את האלבום. חופשה נעימה ופוטוגנית!

הקולוסיאום, רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

יריית תותח והמילים "רומא או מוות" על הפסל שבכיכר גריבלדי, פותחות את הסרט La Grande Belleza ("יופי אדיר" בתרגום חופשי), שכולו שיר הלל לרומא, המוצגת כעיר יפה מכוערת, קדושה מלאת חטאים ועשירה בתרבות ובריקנות. בקיצור – עיר מורכבת. מהמזרקה הסמוכה לכיכר נשקף נופה המרהיב של העיר ועד סוף סצנת הפתיחה, תייר יפני שיחשף ליופי האדיר הזה, לא יוכל להכיל את שרואות עיניו והוא יתמוטט וימות. טיילתי ברומא, ביקרתי אפילו בכיכר גריבלדי וצילמתי את הנוף כמו אותו תייר יפני שלבו נדם מתדהמה. זה לא שלא התרשמתי מהעיר, היא באמת מאוד יפה, אבל עם יד על הלב – לא נפלתי.

רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

פשוט בלתי נסבלים! האנשים המתנשאים האלה שמבקרים בעיר כלשהי בחו"ל למשך יומיים וחצי וישר מדברים עליה כאילו הם מומחים גדולים שגדלו שם. אתם בטוח מכירים כאלה וקל לזהות אותם, כי הם תמיד קובעים עובדות נחרצות ולרוב מטופשות, משהו בסגנון של: ״אני אומר לך – כל הצרפתים אנטיפתיים!" (כן, כי פגשת את כ-ל הצרפתים בשלושה ימים שהייתבפריז ורבצת במקדונלדס)  או ״מדריד? עזוב, אין מה לראות שם״ (סירייסלי?!).  

Pragser Wildsee | lago di Braies | אגם בראייס, הרי הדולומיטים, איטליה | בלוג הצילום של עפר קידר

ברגע שה-GPS הכריז בבטחון: "הגעת ליעד!", הבנתי סופית שהלכתי לאיבוד. כבר התחיל להחשיך ומצאתי את עצמי אבוד בדרך עפר צרה ומפותלת שעוברת בתוך חורש טבעי במעלה ההר. הגשם הפך את השביל לבוצי וחלק ותנאי השטח לא אפשרו לי להסתובב ולחזור על עקבותי. כשהצלחתי לבסוף לשנע את עצמי לדרך סלולה, כבר הייתי מיואש מספיק כדי לעשות את מה שאף גבר לא מעולם לא העלה בדעתו לעשות: לשאול מישהו איך מגיעים.

כיכר סן מרקו - ונציה, איטליה | בלוג הצילום של עופר קידר

פוסט שלם הקדשתי לעירונציה. הרעתי לה, מחאתי לה כפיים וצעקתי "בראבו!". כעת היא חוזרת אל הבמה לפוסט הדרן אחרון ובו כמה מילים על האנשים של ונציה. מבחינתי, people watching הוא חלק בלתי נפרד מכל טיול וכדי לקבל תמונה מלאה של עיר – הנוף האנושי שלה חייב להכנס לפריים. 

כיכר סן מרקו, ונציה, איטליה | בלוג הצילום של עופר קידר

אז כמו שקורה לכל אחד מאיתנו מפעם לפעם, מצאתי את עצמי ערב אחד לבד על מטוס בדרך חזרה לישראל, אחרי חופשה בת שלושה שבועות באיטליה. לקחתי איתי למטוס ספר ("מסעותי עם צ'רלי"), מצלמה, כרטיסי זכרון עם למעלה מאלפיים תמונות וזכרונות, משככי כאבים רבי עצמה שרשם לי הרופא ("איטליה? נו טוב, רק תזכור שהכדורים הולכים מעולה עם פסטה וגרוע מאוד עם קיאנטי!") וקצת כסף בכיס. את הארנק, קלישאתי בדיוק כפי שזה נשמע, כייסו ממני יומיים קודם לכן ברומא.

אחרי מי לעקוב באינסטגרם | בלוג הצילום של עפר קידר

אומרים שצלמים אמיתיים יוצאים לצלם בכל מזג אוויר. אני, ברשותכם, מעדיף להסתגר בבית תחת המזגן עד שיגמר הקיץ (כלומר בינואר). ובינתיים, עד שיגיע הסתיו, חשבתי לנצל את ההזדמנות ולתת את הבמה לאלו שדווקא כן יוצאים לצלם ולחדש את הפינה האהובה: "אחרי מי לעקוב באינסטגרם".