מי מפחד מרחצה משותפת? ביקור בניקו, יפן

אונסן בפעם הראשונה – חלום או סיוט?

עד כאן היה החלק הקל. החוויה של להיות ערום במלתחות לא זרה לאדם המערבי, אבל רגע לפני שפתחתי את הדלת שמובילה מהמלתחות לאיזור הרחצה, התגנבו לראשי חששות מסוג "מה אם". שוב יפן איתגרה את איזור הנוחות שלי, כך שהרגשתי פתאום כמו באותו סיוט לילה בנאלי, בו החולם מוצא את עצמו ערום במקום פומבי שבו כולם לבושים.

ידעתי שאם מה שלמדתי בגוגל על הרחצה באונסן נכון, אין כל בעיה. אבל מה אם המידע שקראתי שגוי? האם באמת היפנים מקפידים על כל כללי הטקס? האם אנשים מערביים באמת זורמים עם אותם כללים – או שזה רק אני? יהיה מאוד מביך לראות את כל המבטים מופנים אלי אם אכנס בעירום מלא לבריכה שכולם רוחצים בה בבגד ים.

כך או כך לא היתה דרך חזרה, והידיעה שאת האנשים באונסן לא אפגוש שוב בחיים, עזרה להפיג את החששות. נשמתי עמוק, פתחתי את הדלת וצעדתי לאיזור הרחצה, שם לשמחתי ראיתי את האונסן בדיוק כפי שתואר במקורות (כלומר, בגוגל). נזכרתי שאני ביפן, המדינה שבה תמיד, אבל תמיד נצמדים לכללים ולתסריט המקורי.

הבריכה המשותפת נחשבת לנקיה וטהורה, על כן לפי כללי הטקס היה עלי להתרחץ לפני הכניסה למים, גם אם מדובר בבריכה עם מי מעינות בריח גופרית מפוקפק. איזור הרחצה כלל מספר עמדות ישיבה על שרפרפי פלסטיק, המופרדות במחיצות קטנות וסימליות. בכל עמדת רחצה הוצבו גיגית קטנה למים, ברז שלחיצה עליו ממלאת בדיוק גיגית אחת של מים, סבון ושמפו. עם כל הכבוד למה שלמדתי באינטרנט על כללי הטקס, דאגתי להגניב מבטים ליפנים סביבי והעתקתי את הפעולות מהם.

השלב הראשון בטקס הרחצה הוא להתיישב בעמדה ולשפוך על עצמך כמה גיגיות של מים חמים. הישיבה והשימוש בגיגית מונעים השפרצה של מים לעמדות הסמוכות והמים החמים עוזרים להתרגל לטמפרטורת מי המעיינות בהם תתבשל בעוד רגע. בשלב הבא של הטקס, מתקרצפים היטב בסבון באמצעות המגבת הקטנטנה שהבאתם איתכם (אהא – לזה היא נועדה!). מדובר בקירצוף יסודי שנמשך דקות ארוכות ולא תראו יפני המכבד את עצמו שמתקרצף פחות מחמש דקות. כשסיימתם להתקרצף שוטפים את הסבון מהגוף באמצעות גיגית המים בישיבה וללא שימוש ב"טוש" (שוב, כדי לא להרטיב את הסובבים). בסיום, שוטפים את עמדת הרחצה שלכם היטב באמצעות ה"טוש" לטובת הבאים אחריכם בתור (ידעתי שיש לו מטרה!).

אחרי שהתקרצפתי והיטהרתי, נכנסתי סוף סוף לבריכת מי המעיינות המקורה, מקפיד שלא משנה מה יקרה, המגבת הקטנה לעולם (אבל לעולם!) לא תיגע במים. למה? כי המים טהורים ונקיים והמגבת באמצעותה הסתבנתם נחשבת למזוהמת – היפנים פשוט מניחים אותה על הראש.

כעבור כמה דקות של רגיעה והתבשלות בחום של הבריכה המקורה, יצאתי החוצה ועברתי לשבת בבריכה תחת כיפת השמים, שהיתה באותו רגע ריקה מאדם. מבעד לגדר הקש של הבריכה הציצו עצים עם עלים ירוקים וצהבהבים של תחילת השלכת. זה היה ערב קר מאוד יחסית לסתיו היפני ובכל משב רוח נשרו מהעצים כמה עלים – כמו בסרט הוליוודי. האוויר בחוץ היה קפוא והמים רותחים. לאט לאט הרגשתי שעוטפת אותי תחושה מוזרה ולא מוכרת לאדם עירוני כמוני. אולי זה מה שאנשים שהם לא אני מכנים שקט ושלווה? בשלב הזה המבוכה נעלמה כלא היתה, החששות מכללי הטקס נראו מטופשים וכאבי השרירים מהריצה המטורפת בין האטרקציות של יפן נרגעו. כשהגשם החל לטפטף, הבנתי שעם כל הכבוד לחיבתי לרעש של ערים גדולות והקנאות שלי לפרטיות, ביני לבין האונסנים של יפן התחיל סיפור אהבה גדול.

עד סוף הטיול ביפן הספקתי לבקר בלא מעט בתי מרחץ מהרבה סוגים גדלים ומינים. השתדלתי לשמור על הכללים, אבל זכורים לי לפחות שני מקרים בהם גררתי מבטים משתאים, כמו הפעם שבה לא נשטפתי טוב ובכניסה לבריכה שאריות הסבון שעלי העלו קצף או הפעם ההיא שבה התקרצפתי בקרם גוף במקום בסבון (בפעם הבאה תכתבו על הבקבוק באנגלית מה הוא מכיל!). זה הזמן לבקש שאם גם לכם יש סיפורי פדיחות מבתי מרחץ מסורתיים בעולם – אתם מוזמנים לכתוב אותם בתגובות. בהמשך הטיול דאגתי תמיד להחזיק בתיק "ערכת אונסנים", שכללה מגבת אונסן קטנטנה (אפשר תמיד לרכוש במקום) ודיאודורנט למקלחת שאחרי (מוצר שקשה מאוד להשיג ביפן). למדתי שאין כמו לסיים מסלול טיול בטבע, ברחצה במי מעיין רותחים. מה אומר לכם – גם אם אתם נרתעים מהחוויה, כשאתם ביפן – אתם ח-י-י-ב-י-ם (?) לנסות את חוויית האונסן לפחות פעם אחת.

אונסן עם קעקועים – איך בכל זאת נהנים מחוויית האונסן אם יש לכם קעקועים?

כמו שהבנתם יש לי קעקוע ובכל זאת נכנסתי ללא מעט אונסנים, והכל בהסכמה וברשות – צריך רק להכיר את הכללים.

מה לא לעשות עם קעקועים:

• זכרו שקעקועים בפומבי, במיוחד באונסן טהור (תחשבו על "מקווה") נחשבים למשהו פוגעני – בואו נכבד את זה.
• אם נכנסתם עם קעקוע ולא העירו לכם, זה לא כי לאף אחד לא איכפת, אלא כי הם נרתעים מכם ומתביישים לדבר באנגלית עם אדם מערבי  – חשוב לא לנצל את זה לרעה, זה סוג של בריונות. סביר להניח שהנוכחות של הקעקוע שלכם מפריעה למקומיים וגורמת לחלק מהם אי נוחות. חלקם יתרחקו מכם, אחרים יעזבו את המקום או יתלוננו לאחראים, שלא יאהבו שדבר כזה קורה במשמרת שלהם.

ובכל זאת איך נכנסים לאונסן עם קעקוע?

• יש אונסנים שמאפשרים כניסה עם קעקועים – הזמנתם חדר במלון עם אונסן? תשאלו אותם מראש במייל.
• יש אונסנים שלא מרשים קעקועים, אבל אם מדובר בקעקוע קטן יחסית שניתן לכסות בפלסטר עמיד במים (תביאו מהארץ פלסטרים ענקיים עמידים במים!) – הם סבבה עם זה (תבקשו רשות).
• יש אונסנים שלא מרשים קעקועים, אבל אתם באיזור נידח ואין אף אחד בפנים, אז האיש בכניסה ירשה לכם. כן – מצאתי יפנים שמעגלים פינות!
• אונסנים במקדשים בהר קויה לרוב מאפשרים כניסה חופשית לאונסנים עם קעקועים (בשורה טובה לבעלי השרוולים!) – תבקשו רשות במייל לפני שאתם מזמינים חדר.
• בחלק מהריוקאנים (לינה כפרית) יש חדרי אונסן משפחתיים – חדרי אונסן עם דלת, שנועדו לרחצה של כל המשפחה יחד בפרטיות – השתמשו בהם.
• יש ריוקאנים עם אונסן פרטי בחדר או לחלופים מקומות בהם ניתן לשכור חדר רחצה פרטי לפי שעה (בלי לינה).
• האתר הזה מרכז 30 אונסנים שמכניסים אנשים עם קעקועים.
• בחלקו השני של המדריך לתכנון טיול ליפן, הקדשתי חלק שלם לרחצה באונסן עם קעקועים, כולל המלצות על מקומות Tattoo Friendly. המידע מופיע בתחתית המדריך.

נעזרתם בפוסט? כתבו לי בתגובות למטה – זה יעשה לי את היום! גם שאלות או הצעות לתיקונים יתקבלו בשמחה. אתם מוזמנים לדף עם כל הפוסטים על יפן, ואם אתם בשלבי תכנון הנסיעה, הכנתי לכם מדריך לתכנון טיול ליפן.

סרטון הדרכה לביקור באונסן, "על יבש"

הבחורה הזאת מסבירה בצורה מסודרת את כל כללי הטקס, כשהיא עטופה במגבת

אונסן למתקדמים – תרגול "על רטוב"

סרטון ההדרכה הזה ממחיש רחצה באונסן "על אמת". אז מה לכל הרוחות אנחנו רואים כאן? ובכן – אונסנים נבדלים בין היתר בגודל שלהם ובמידת המרחב האישי שהם מספקים. האונסן שבסרטון הזה אינטימי מדי לטעמי האישי, וקרוב לודאי שלא הייתי מרגיש בו בנוח. שימו לב איך עמדת הרחצה ממש צמודה לבריכה ואין בה שרפרף ישיבה. האם באמת הבריכה נותרת נקיה ולא ניתז לתוכה סבון? אני לא בטוח… . חדי העין יבחינו בקשיש מתגלח על שפת הבריכה. גילוח בעמדות הרחצה האישיות הוא מנהג מקובל מאוד, אבל לרוב עמדות הרחצה מרוחקות כמה מטרים מהבריכה, בעוד שכאן העמדה ממוקמת ממש על שפת הבריכה. לי באופן אישי זה מרגיש לא היגייני. עוד אפשר לראות בסרטון איך עירום ביפן לא נחשב לסיפור גדול. מצד שני אסור בתכלית האיסור לצלם ברחבי האונסן. הבחור החתיך בסרטון מצלם בצורה מאוד גלויה בניגוד לכללים, אבל נראה שהרוחצים זורמים איתו כשהוא מספר להם שזה לזרים שרוצים ללמוד איך רוחצים באונסן. הם אפילו מבקשים ממנו להראות את הסרטון לצעירים של טוקיו שרחוקים יותר מהמסורת הזאת.