כל מי שאוהב להתבונן בגברים (ובינינו, מי לא?), יכול להבחין בכמה מאפיינים חיצוניים ברורים אצל גברים בקובה. אז אחרי שבפוסטים הקודמים דיברתי עלקובה ושלל בעיותיה ואז עלהאנשים המרתקים של קובה, אני מקדיש את הפוסט הנוכחי לקעקועים ולגברים הקובנים הצמודים אליהם.
-
שלושים מעלות בצל. הקצב יושב עם הסחורה מחוץ לבית וממתין לקונים
דספאסיטו – החיים אינם קליפ לטיני
כמעט בכל קליפ גנרי של זמר לטיני בערוץ מסחרי (נניחזה אוזה), תמצאו גבר לוהט עם חיוך מליון דולר אשר מרים את כל הבלוק למסיבה שכונתית פרועה שבה כולם חברים ומחייכים זה לזה.
במציאות הקשה של קובה הרחובות אמנם מתפוררים והאווירה הכללית היא נינוחה, חברותית ולא תוקפנית בעליל, אבל מסיבות ריקודים ספונטניות לא מתרחשות בכל מקום וגברים בקובה הם מן הסתם מגוונים במראה ולא נראים כולם כמו אנריקה איגלסיאס, כפרה עליו.
יחד עם זאת, כשמדברים על אופנה, אפשר בהחלט למצוא השפעה הדדית בין הגבר הקובני האמיתי לבין הגבר הלטיני הגנרי מהקליפ. חלק מהגברים הקובנים משקיע בטיפוח אישי ובלוק אופנתי (על הטעם בהחלט אפשר להתווכח), כשמעל הכל בולטת תרבות קעקועים גברית פורחת, כך שקובה היא חגיגה למי שאוהב גברים מקועקעים וכאמור, מי לא?
ארצות הברית לתוך הוריד בקובה
כבר ביומו הראשון של הטיול נתקלתי בקעקוע קובני אסלי לפנים, או ליתר דיוק: לצוואר. זה קרה כשישבנו בביתו של הסַּפָּר השכונתי, בזמן שאחד מחברי הקבוצה שלנו הסתפר. בביתו של הספר ישב אחיו(?) אדריאן וצפה בטלויזיה.
במבט ראשון, הוא נראה כמו כל נער טיפוסי אוניברסלי שיושב בבית, צופה בטלויזיה ומעשן סיגריה. אבל כשאדריאן סובב את ראשו, נגלה לעינינו קעקוע ענק שנראה כמו דגל ארצות הברית שיושב לו על הוריד שבצוואר ומתנופף ברוח החופשית – ואת זה כבר לא תמצאו בכל מקום בעולם.
זה היה ממש בתחילת הטיול ועדיין לא הרגשתי בנוח להטריד את הנער בשאלות כמו מתי עשה את הקעקוע (האם בעידן של טראמפ?), כמה זה כאב ומה דעתו על ארצות הברית באופן כללי.
איך שלא יהיה, הדגל הזה היה רק הפתיח – לאורך הטיול נתקלנו בהרבה סמלים אמריקאים מובהקים, ונראה שקובנים רבים מסרבים (במידה רבה של צדק) להתייחס לדוד סם בתור "השטן הגדול" שאחראי בלעדית על המחסור והעוני הקשים בקובה.
Strike a pose there's nothing to it
גברים בקובה לא מסתפקים רק בקעקועים ורבים מהם עונדים תכשיטים, לרבות שרשראות, צמידים, אבזמים מוגזמים, שעוני זהב או טבעות. 
רק אל תנסו את זה בבית – כי בכלל לא בטוח שהקסם הקובני ידבק בכם. שהרי כל אחד יכול לענוד תכשיטים או לעשות קעקועים, אבל לא כל גבר יכול לעשות את זה עם החן והפוזה הלטינו-קובנית. בתכלס, חלק מהתמונות איתן חזרתי מקובה נראות מעט מבוימות, למרות שבפועל המצולמים הם גברים קובנים שפשוט יודעים להחזיק את עצמם בחינניות נונשלנטית לדוגמה:
-
זו לא פוזה למצלמה – ככה מצאתי אותו
-
קעקוע? אין. פוזה קובנית? יש בשפע!
אצל אוזיריס בחצר האחרוית של קובה
בימים בהם שהינו בעיר סיינפוואגוס התחלתי להבין את מימדי התופעה ולא מעט מהגברים בהם נתקלנו התהדרו בקעקוע אחד או יותר, חלקם אבסטרקטיים ואחרים מלאי סימבוליקה ומשמעות אישית. ביום השני שלי בעיר ניסיתי להתחקות אחר המקור – סדנת הקעקועים של אוזיריס. על החוויות משם אספר בפוסט הבא – קבלו בינתיים טעימה קטנה:
לא הכל מהמם
זהו פוסט שמתבונן בצדדים הנעימים והאסתטיים של הגבריות והאופנה הקובניות, אבל חשוב לדעת שכמצופה ממדינה שהזמן קפא בה מלכת לפני כמה עשורים, המאבק הלהטב"י והמאבק הפמיניסטי נמצאים בקובה בפיגור משמעותי.
הערות, שריקות ומבטים מטרידים כלפי נשים מאוד נפוצים בקובה, וממה ששמעתי (אך לא חוויתי באופן אישי) – גברים הומואים עלולים לספוג קריאות גנאי הומופוביות מזרים ברחוב. הבשורה הטובה אולי היא שהמשטר הקובני אינו רודף להטב"ים בצורה אלימה וממוסדת כמו המשטר ברוסיה, הודות למריאלה קסטרו (הבת של) שנלחמת למען הקהילה בחלונות הגבוהים.
בפוסט הבא, האחרון בסדרה הקובנית: ביקור בסדנת הקעקועים ב-Cienfuegos שם ליווינו אדם שהגיע לעשות קעקוע מהרגע שנכנס בדלת ועד שיצא משם עם קעקוע על היד והרבה רום בוורידים. הישארו עמנו! אתם מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים מהטיול לקובה בקישור הזה.
אהבתם את הפוסט? שתפו אותו ועזרו לי להפיץ את הבשורה. אתם תמיד מוזמנים להגיב ולהצטרף לרשימת התפוצה של בלוג הצילום, כדי לקבל עדכונים כשפוסטים חדשים עולים לאוויר.
בדרך לקובה עוצרים באירופה
