תוצאות עבור:אורבני

יום העצמאות - מטס חיל האוויר | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עופר קידר

אני יודע שאני כנראה היחיד בארץ בעניין הזה, אבל זה המקום לצאת מהארון: אני לא אוהב ללכת לים. חם שם, הכל מלא חול ומדוזות ובואו לא נדבר על כדורי המטקות השורקים, שמזכירים לי רגעים מסויימים משירותי הצבאי הירוק והבנאלי כלא-טייס. 

ליסבון, פורטוגל | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עפר קידר

יש משהו מאוד פשוט ביופי של ליסבון. לא תמצאו בה מונומנטים "ענקיסטים" בסדר גודל של הקולוסיאום או האייפל, אלא בעיקר יופי שמתבסס על גבעות עם נוף לים וסמטאות צרות בין בתים עתיקים המחופים באריחי קיר מעוטרים. בכבישים שבין הרחובות הקטנים עוברות רכבות חשמליות עתיקות, שנראה כאילו הונחו במקום על ידי במאי נסתר, ליצירת האווירה המושלמת. אני חייב לעשות סקר ולברר אם רכבות חשמליות גורמות לעוד אנשים להתלהב כמו ילדים קטנים או שמדובר בהפרעה פרטית שלי.

פורים בכיכר המדינה | המצלמה מוסיפה חמישה קילו |בלוג הצילום של עפר קידר

גם השנה התעקשתי לבלות את פורים במסיבת הרחוב בכיכר המדינה בתל אביב, למרות שאני לרוב נמנע מאירועים הכוללים המוני אדם ומוסיקה חזקה. כשמסתכלים מהצד, המסיבה הזאת נראית הזויה ותלושה מהמציאות הישראלית הקשה, שבה אדם לאדם זאב וחלק גדול מאיתנו שורד ובקושי מצליח להרים את הראש מעל המים. גם המיקום שבחרה עיריית תל אביב לרייב ההמוני הזה נראה תלוש. מה הקשר בין כיכר המדינה, גוצ'י וארמאני, לבין מסיבה חינמית, הנגישה לכולם?

פירנצה - חופשה בפירנצה | בלוג הצילום של עפר קידר

אני מנסה לשחזר איך מצאתי את עצמי בפירנצה פחות מחודש אחרי שחזרתי מהחופשה הגדולה באיטליה (לא שאני מתלונן או משהו). הרעיון המקורי היה בכלל אילת או ליתר דיוק: בית-ספר שדה אילת. ובאמת, כאשר משקללים את הרצונות והתקציב של כל אחד מעשרים בני המשפחה שהיו אמורים להצטרף לחופשה – אני מבין למה לינה באכסניה באילת נשמעת כמו פתרון מצוין לאדם הסביר.

הקולוסיאום, רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

יריית תותח והמילים "רומא או מוות" על הפסל שבכיכר גריבלדי, פותחות את הסרט La Grande Belleza ("יופי אדיר" בתרגום חופשי), שכולו שיר הלל לרומא, המוצגת כעיר יפה מכוערת, קדושה מלאת חטאים ועשירה בתרבות ובריקנות. בקיצור – עיר מורכבת. מהמזרקה הסמוכה לכיכר נשקף נופה המרהיב של העיר ועד סוף סצנת הפתיחה, תייר יפני שיחשף ליופי האדיר הזה, לא יוכל להכיל את שרואות עיניו והוא יתמוטט וימות. טיילתי ברומא, ביקרתי אפילו בכיכר גריבלדי וצילמתי את הנוף כמו אותו תייר יפני שלבו נדם מתדהמה. זה לא שלא התרשמתי מהעיר, היא באמת מאוד יפה, אבל עם יד על הלב – לא נפלתי.

רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

פשוט בלתי נסבלים! האנשים המתנשאים האלה שמבקרים בעיר כלשהי בחו"ל למשך יומיים וחצי וישר מדברים עליה כאילו הם מומחים גדולים שגדלו שם. אתם בטוח מכירים כאלה וקל לזהות אותם, כי הם תמיד קובעים עובדות נחרצות ולרוב מטופשות, משהו בסגנון של: ״אני אומר לך – כל הצרפתים אנטיפתיים!" (כן, כי פגשת את כ-ל הצרפתים בשלושה ימים שהייתבפריז ורבצת במקדונלדס)  או ״מדריד? עזוב, אין מה לראות שם״ (סירייסלי?!).  

כיכר סן מרקו - ונציה, איטליה | בלוג הצילום של עופר קידר

פוסט שלם הקדשתי לעירונציה. הרעתי לה, מחאתי לה כפיים וצעקתי "בראבו!". כעת היא חוזרת אל הבמה לפוסט הדרן אחרון ובו כמה מילים על האנשים של ונציה. מבחינתי, people watching הוא חלק בלתי נפרד מכל טיול וכדי לקבל תמונה מלאה של עיר – הנוף האנושי שלה חייב להכנס לפריים. 

כיכר סן מרקו, ונציה, איטליה | בלוג הצילום של עופר קידר

אז כמו שקורה לכל אחד מאיתנו מפעם לפעם, מצאתי את עצמי ערב אחד לבד על מטוס בדרך חזרה לישראל, אחרי חופשה בת שלושה שבועות באיטליה. לקחתי איתי למטוס ספר ("מסעותי עם צ'רלי"), מצלמה, כרטיסי זכרון עם למעלה מאלפיים תמונות וזכרונות, משככי כאבים רבי עצמה שרשם לי הרופא ("איטליה? נו טוב, רק תזכור שהכדורים הולכים מעולה עם פסטה וגרוע מאוד עם קיאנטי!") וקצת כסף בכיס. את הארנק, קלישאתי בדיוק כפי שזה נשמע, כייסו ממני יומיים קודם לכן ברומא.

אחרי מי לעקוב באינסטגרם | בלוג הצילום של עפר קידר

אומרים שצלמים אמיתיים יוצאים לצלם בכל מזג אוויר. אני, ברשותכם, מעדיף להסתגר בבית תחת המזגן עד שיגמר הקיץ (כלומר בינואר). ובינתיים, עד שיגיע הסתיו, חשבתי לנצל את ההזדמנות ולתת את הבמה לאלו שדווקא כן יוצאים לצלם ולחדש את הפינה האהובה: "אחרי מי לעקוב באינסטגרם".

זו היתה אמורה להיות משימה פשוטה יחסית. בני ברק של חמישי בערב מספקת המון הזדמנויות לצילום רחוב והיא נמצאת במרחק של כמה דקות נסיעה בלבד מתל אביב. כשהמונית עצרה בבניין העיריה, הבנתי מהר מאוד שצילום רחוב בבני ברק הולך להיות שונה ממה שהכרתי או כמו שאומרים אצלנו בעדה: "אנחנו לא כבר לא בקנזס, טוטו".