תוצאות עבור:ללא נושא

מוזיאון ישראל, ירושלים | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

"אתם לא מכאן, נכון?", שאלה אותנו אחת העובדות במוזיאון ישראל לאחר שדיברנו איתה מעט. אני חושב שזה ביטא היטב את התחושה שלנו כשהגענו למוזיאון ישראל בירושלים. משהובמוזיאון ישראל עשוי נכון, החל במוכרת הכרטיסים השירותית בכניסה, דרך הארכיטקטורה והתערוכות ועד להיכל הספר בסוף, כך שהמוזיאון שהוא הכי "ישראל" והכי "ירושלים", נותן תחושה של קפיצה לאחד המוזיאונים השווים בחו"ל, וכל זה בנסיעה קצרה של 40 דקות מתל אביב באוטובוס או מא-אתיים שעות נסיעה ברכבת, אבל זה נושא לפוסט אחר.

נראות ביסקסואלית | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

מאז נעורי בארון של חיפה של שנות ה-80 ועד היום, עברה הקהילה הלהטב"ית דרך ארוכה. ככל שיותר אנשים יצאו מהארון בפומבי, כך נחשף המיינסטרים הישראלי בעיקר ללסביות ולהומואים, עד שכיום נוער שגדל באותה חיפה או בכל מקום ליברלי יחסית, יחשף במהלך חייו לדמויות שיכולות להוות עבורו מודל להזדהות ולעזור לו להבין מי הוא ושהוא לא "דאפיד, ההומו היחיד בכפר" (ר' סרטון למטה). זה היופי בנראות וזו העָצמה של קהילה שיוצאת מהארון ("האישי הוא הפוליטי", אם תרצו).

אחרי מי לעקוב באינסטגרם - אוכל | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

עברה יותר משנה מאז הפעם האחרונה שדיברנו כאן בבלוג על הסוגיה שמעסיקה כל אדם בישראל:אחרי מי לעקוב באינסטגרם. בפעם הקודמת דיברנו על חשבונות אינסטגרם בנושאמסעות וטיולים והיום חשבתי להתמקד בתחום נוסף שאני אוהב באופן אישי: פחמימות אוכל.

dsc_0501

לקוח בטוקיו לא יכול להכנס לחנות או למסעדה, ממוכנת ככל שתהיה, מבלי שיקבלו את פניו בצהלות שמחה נלהבות: "Irasshaimase"! בניגוד לעולם המערבי שם העובדים מדקלמים את המילים הנכונות ("תודה שקנית yellow!") אבל משדרים משהו אחר ("בא לי למות!"), ביפן התחושה היא שהם באמת מתכוונים לזה.

טוקיו, יפן | המצלמה מוסיפה חמישה קילו | בלוג הצילום של עפר קידר

לחמניה עם שעועית לארוחת בוקר
דמיינו את הבוקר המושלם כשאתם בחופשה. עבורי בוקר כזה כולל השכמה מאוחרת, דקות ארוכות של שקט עם כוס קפה מהביל לפני שהיום באמת מתחיל וארוחת בוקר טריה ומגוונת בבית הקפה השכונתי. זה עובד בתל אביב, בניו יורק, במדריד ובפריז, אבלבטוקיו עפעס… הדברים מעט שונים. למה? למי איכפת, אנחנו ביפן!

חופשה בצרפת | עמק הלואר | בלוג הצילום של עפר קידר

ככל שהזהירו אותי יותר שהצרפתים הם אנשים עילאיים ומתנשאים, שלא יודעים אנגלית ושאינם אוהבים זרים – כך ידעתי בודאות שאוהב אותם יותר. בפועל לקח יום שלם שכלל טיסה, נסיעה של שעתיים ברכבת בדממה מוחלטת וארוחת ערב במסעדה המקומית, עד שלבסוף מלצר מקומי אחד עלב בי. ואז ידעתי: מון-דיו, אני בצרפת!