תוצאות עבור:מבנים

הקולוסיאום, רומא, איטליה |בלוג הצילום של עופר קידר

יריית תותח והמילים "רומא או מוות" על הפסל שבכיכר גריבלדי, פותחות את הסרט La Grande Belleza ("יופי אדיר" בתרגום חופשי), שכולו שיר הלל לרומא, המוצגת כעיר יפה מכוערת, קדושה מלאת חטאים ועשירה בתרבות ובריקנות. בקיצור – עיר מורכבת. מהמזרקה הסמוכה לכיכר נשקף נופה המרהיב של העיר ועד סוף סצנת הפתיחה, תייר יפני שיחשף ליופי האדיר הזה, לא יוכל להכיל את שרואות עיניו והוא יתמוטט וימות. טיילתי ברומא, ביקרתי אפילו בכיכר גריבלדי וצילמתי את הנוף כמו אותו תייר יפני שלבו נדם מתדהמה. זה לא שלא התרשמתי מהעיר, היא באמת מאוד יפה, אבל עם יד על הלב – לא נפלתי.

כיכר סן מרקו, ונציה, איטליה | בלוג הצילום של עופר קידר

אז כמו שקורה לכל אחד מאיתנו מפעם לפעם, מצאתי את עצמי ערב אחד לבד על מטוס בדרך חזרה לישראל, אחרי חופשה בת שלושה שבועות באיטליה. לקחתי איתי למטוס ספר ("מסעותי עם צ'רלי"), מצלמה, כרטיסי זכרון עם למעלה מאלפיים תמונות וזכרונות, משככי כאבים רבי עצמה שרשם לי הרופא ("איטליה? נו טוב, רק תזכור שהכדורים הולכים מעולה עם פסטה וגרוע מאוד עם קיאנטי!") וקצת כסף בכיס. את הארנק, קלישאתי בדיוק כפי שזה נשמע, כייסו ממני יומיים קודם לכן ברומא.

חופשה בצרפת | עמק הלואר | בלוג הצילום של עפר קידר

ככל שהזהירו אותי יותר שהצרפתים הם אנשים עילאיים ומתנשאים, שלא יודעים אנגלית ושאינם אוהבים זרים – כך ידעתי בודאות שאוהב אותם יותר. בפועל לקח יום שלם שכלל טיסה, נסיעה של שעתיים ברכבת בדממה מוחלטת וארוחת ערב במסעדה המקומית, עד שלבסוף מלצר מקומי אחד עלב בי. ואז ידעתי: מון-דיו, אני בצרפת!

חופשה בפראג | בלוג הצילום של עפר קידר

קר. אפילו קר מאוד. אני חושב שזו היתה התובנה הראשונה שלנו כשנחתנו בפראג. הדבר השני שהבחנו בו היו חתיכות קטנות של אבק שעפו ברוח ונכנסו לנו לעיניים. ליהי חשבה שמדובר בלכלוך ואני מיד פסקתי בהחלטיות שמדובר באפר שנוצר משריפת עצים להסקה. התובנה השלישית אליה הגענו בפראג, היא שאנחנו צמד של סתומות פרובינציאליות, שכן פראג נקיה למשעי ושום לכלוך או אפר לא עף שם באויר. מה שנכנס לנו לעיניים היו פתיתי שלג.

המלון הנטוש ליד צובה, בדרך לירושלים | בלוג בצילום של עפר קידר

הרבה סיפורים ותמונות רצים בווטסאפ המשפחתי שלנו. בזמן שרובנו מעלים לשם תמונות שגרתיות של הילדים או החתולים (כל אחד ומה שהוא החליט לגדל בבית), טל מעלה תמונות וסיפורים מיוחדים משנת השירות שלה בקיבוץ צובה, שנמצא בהרים שמחוץ לתל אביב. באחד הסיפורים שלה מהקיבוץ, טל אמרה משהו על מלון נטוש.

בודפשט

באמת שהתכוונתי לכתוב פוסט על החופשה בבודפשט. העיר מדהימה, האוכל היה מעולה ומשמין ופגשתי אנשים מעניינים. אבל במקום זה, יצא לי פוסט על אחד הסיוטים שמוציאים ממני תמיד את שנאת האדם באשר הוא אדם: הטיסה חזרה ארצה.